1000 מלים [לפינתך נורית, בתודה ענקית]

וזו נורית שלנו, צלמת, ציירת ומציירת במילים. ואתה מוקיר אותה וזה מרגש

מַבִּיט בִּתְמוּנָה מַצְהִיבָה בַּאַלְבּוֹם

רוֹאֶה אוֹתְךָ בְּיוֹם צֵאתְךָ

מְחַיֵּךְ חִיּוּךְ עֲלוּמִים רָחָב

מְנוֹפֵף בְּיָדְךָ לְשָׁלוֹם

עוֹד זוֹכְרוֹת הַמַּדְרֵגוֹת אֶת צַעֲדֶךָ

אֶת שִׁמְךָ לוֹחֵש בְּקֶצֶב, הַשָּׁעוֹן

הַיּוֹדֵעַ כַּמָּה נֶחְפָּזְתָ לַפְּגִישָׁה עִם רֵעֶיךָ

וַאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהָלַכְתָּ, שָׁאַתָּה רָחוֹק לָעַד.

מַבִּיט בִּתְמוּנוֹת מַצְהִיבוֹת בַּאַלְבּוֹם

חַלּוֹנֵי שְׁקֻפִים אֲטֻמִים לַאֲשֶׁר הָיָה

חֲבֶרְתִּי אַרְנוֹנָה קֹרֵאת לָהֶן

רִיבּוּעִים שֶׁל קַרְטוֹן

אַרְנוֹנָה יְדִידָתִי אֹמֶרֶת שֶׁתְמוּנוֹת

בְּתוֹר תַחֲלִיף לָאֲנָשִׁים שֶׁאַתָּה אוֹהֵב

זֶה דָּבָר נוֹרָא עֲלוּב

https://www.youtube.com/watch?v=7JwVd2ksgvo

מַבִּיט בִּתְמוּנוֹת מַצְהִיבוֹת בַּאַלְבּוֹם

רְסִיסִים מִגְּרוּטָאוֹת הַזְּמַן

כָּל תְמוּנָה גַּל-עֵד וְיָד

מַצֵּבָה לְרֶגַע קָט אֶחָד מְיֻחָד

אֲשֶׁר לֹא יָשׁוּב עוֹד לְעוֹלָם

עֹגֶן לְזִכְרוֹנוֹתַי, מִפְלָט מִשִׁכְחָה

מַחֲסֶה מִתְּהוֹם הַנְשִׁיָּה

מַבִּיט בִּתְמוּנָה מַצְהִיבָה בַּאַלְבּוֹם

רוֹאֶה שְׁחוֹר עוֹרֵב קְוֻצּוֹת תַּלְתַּלֶּיך

שֵׂיבָה לֹא זָרְקָה בָּהֶם

וּשְׂעַר רֹאשִׁי כֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן

מִסְתַּכֵּל בְּעֵינֶיךָ הַיָּפוֹת, הַטֹּבוֹת

עֵינַיִם חוֹלְמוֹת כְּמֵהוֹת אֶל הַמִּשְׁעוֹלִים

עֵינַיִם יוֹקְדּוֹת צוֹפוֹת אֶל מֶרְחֲבֵי אֹפֶק

מְיָיחְלוֹת לֶעָתִיד אֵלָיו לֹא תַּגִּיעַ לְעוֹלָם.

מַבִּיט בִּתְמוּנָה מַצְהִיבָה בַּאַלְבּוֹם

זוֹכֵר, שְׂמָחוֹת, תּוּגוֹת, אֶתְמוֹלִים

מַרְאוֹת וְקוֹלוֹת וּצְלִילִים

דְבָרִים שֶׁהָיוּ וּכְאִלּוּ עוֹדָם

נֹצֵר רִגְעֵי חֵן פֵּרוּרֵי זִכְרוֹנוֹת

שׁוֹמֵר חֹם אַהֲבָה וּשְׁעוֹת נֹעַם 

חֲבֵרוּת, יְדִידוּת, רֵעוּת, אַחֲוָה.

מַבִּיט בִּתְמוּנָה מַצְהִיבָה בַּאַלְבּוֹם

אֲנַחְנוּ בַּעֶמְדָה עַל הַמִּשְׁמַר

נִזְכַּר בַּשָּׁעוֹת החוֹלְפוֹת אַט-אַט

דַּקָּה אַחַר דַּקָּה

וְהַמָּחוֹג אֵינוֹ נָע

מְצַפִּים לַכּוֹכָבִים שֶׁיִּכְבּוּ

מְיָיחְלִים לַשַּׁחַר שֶׁיַפְצִיעַ  

לְבֹּקֶר חָדָשׁ, לזְרִיחָה זְהֻבָּה

לְיוֹם חָדָשׁ שֶׁיִוָלֵד .

עָלֶיךָ, לֹא תִּזְרַח עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ לְעוֹלָם 

מַבִּיט בִּתְמוּנָה מַצְהִיבָה בַּאַלְבּוֹם

חַבוּרָה יוֹשֶׁבֶת מִסָּבִיב לַמְּדוּרָה

נֶהֱנִים יַחְדָּו מֵחֻמּוֹ שֶׁל קָפֶה

צוֹלִים לֶחֶם נִקֻּדִים עַל גֶּחָלִים

קֻפְסָאוֹת הַ"לּוּף" כְּמַן-מִדְבָּר בְּפִינוּ,

וְהִנֵה כֹּל שֶׁהָיָה גָז חִישׁ, נִדַּף וְאֵינֶנּוּ

נָפוֹץ כְּקַשׁ עוֹבֵר לְרוּחַ מִדְבָּר.

נוֹתְרוּ רַק הַתְּמוּנוֹת.

מַבִּיט בִּתְמוּנוֹת מַצְהִיבוֹת בַּאַלְבּוֹם

מִתְעַטֵּף בְּזִכְרוֹנוֹת יָמִים מִקֶּדֶם 

הַזִּיכָּרוֹן, שֶׁלֹא כְּיֵין הַטּוֹב יָשָׁן נוֹשָׁן,

אֵינוֹ מַשְׁבִּיחַ עִם הַזְּמַן

לֹא נַעֲשֶׂה יוֹתֵר מֻשְׁלָם,

בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים הַבָּאִים הַכֹּל נִשְׁכָּח

אֲנִי רוֹצֶה לִזְכּוֹר, אֲנִי רוֹצֶה לִזְכּוֹר

אֵינִי רוֹצֶה לִשְׁכֹּחַ

 יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל תשע"ז