הפרח על הדש

את מזדהה עם צערה ויותר מכך-מרגישה את כאבה הנורא בשל האובדן הנוראי הזה. רגישה ומיוחדת שכמותך.

יהי זכרו ברוך.

אמי נסעה בשבת לבקר את אחיה, גם הוא גר באשדוד וכשהם ישבו בבית הקפה היו נפילות גם כן. זה נורא.

ואספר לך סיפור-בתקופת ההתנתקות נסעתי לנווה דקלים להעביר להם סדנת כתיבה בהתנדבות. והם כתבו: תנו לנו להישאר כאן, אנחנו קו החזית שלכם, המטחים יגיעו עד אשקלון. כשהראיתי את הדברים שכתבו כאן בבית, ולחברים שלי-כולם צחקו ואמרו שזה לא יקרה. עכשיו זה כבר לא רק אשקלון.

11 שנה זו רק הוכחה כמה מטופשת הייתה ההתנתקות הזאת.

ממש ימים לא קלים, קשים מאוד!! מאחלת לך הכי טוב בעולם ושיגיע כבר רוגע.

אוהבת אותך המוני המונים ושולחת לך חיבוק ענק!