לעוף עד לקצה שמיים

דמעות עולות בעיני,

דמעות על לא כלום.

סתם כך,

ללא סיבה.

והדמעות זורמות,

ושקט מסביב.

ונזכרת בקשיים-

ובוכה.

מוציאה צרותי עם הבכי.

דמעות רותחות,

על אהבה נכזבת,

על מריבות בין חברים,

על טיפשות שלי,

ושל אחרים.

על מילים שנאמרו בטעות.

על הכל.

והשקט מסביב לא מופר,

וקשיי יורדים ממני כמפל הסוחף עלים.

וכאילה קלה הנני,

ללא דברים כבדים,

ללא אבנים על הלב.

וכמרחפת אני על פני האדמה,

ויכולה אני לעוף,

לעוף עד לקצה השמיים.

(סיוון תשס"ה)