הַחַמָּה / נסים  פרנקו

חַמָּה הִבְקִיעָה עָנָן לְהָאִיר

הַנְּשִׂיאִים דָּאוּ בַּמַּשָּׁב

הַלַּיְלָה פָּנָה לְדַרְכּוֹ בְּשִׁיר

גַּם הַחַיָל לְבֵיתוֹ הִנֵּה שָׁב

הַיּוֹם חָזַר לְחַבֵּק הַבְּרִיּוֹת

וְאִישׁ אִישׁ אֶת עֲתִידוֹ שָׁזַר

וְהֵן כוּלָם חָפְצוּ הֵיטֵב לִחְיוֹת

וְכָל אֶחָד אֶל בֵּיתוֹ חָזַר

הַסַּהַר זָרַח עַל הָאָדָם

מַשָּׁב זַפִיר הֵדִּיף נִיחוֹחוֹת

בְּפַאֲתֵי הַיּוֹם אוֹר אֲדַמְדַּם

שֶׁצָּבַע הַמָּחָר בִּפְרִיחוֹת

הֵלֶךְ יָשִׁישׁ פָּסַע לוֹ בַּגַּן

הַחַמָּה הֶאֱדִימָהּ פָּנָיו

סָבַר לוֹ שֶׁהָיָה מְמוּגָּן

קִצּוֹ, לִוּוּ אוֹתוֹ חֲבֵרָיו...

אָדָם זָקוּק לְדָבָר אֶחָד

בּוֹ יוּכַל לְמָלֵא הֶחָסֵר

זָקוּק מְּאֹד בְּטֶרֶם נִכְחַד

לְיֶתֶר זְ מָ ן כְּדֵי לְהִיוָּתֵר.