לא נשכח לא נסלח - לבמת הדיון של מרים מעטו

לא נשכח לא נסלח

היא לא סלחה

היא לא יכולה הייתה לסלוח

יש דברים היא אמרה לי

שאין עליהם סליחה

הרי גם אלוהים אמר

"סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶיךָ"

ולא אמר ִכִּדְבָרַי

לא הייתה זו סליחתו שלו

וכמו אלוהים

שלא שוכח

גם היא לא שכחה

את מה שעשו לה

שָם

וכמו אלוהים

פקדה את אי השכחה

על אבות ובנים

על שילשים ורביעים...

אמרתי לה

אמרו לי שהסליחה היא

"תחושה עילאית של ערך ושל יופי"

אמרה לי החיים הם ערך

איך אוכל לסלוח

כשלקחו אותם ממני

לקחו ממני ילד וילדה

ותינוק שטרם נולד

הם היו היופי

אז איפה היופי עכשיו?

אני לא יכולה לסלוח

כי אני לא יכולה לשכוח.

אחר כך היא התחילה לשכוח

זכרה רק דברים שלפני

הַשָּם

וכבר לא היה על מה לסלוח

חיבקתי את סבתא שלי

אני הסליחה שלך

אמרתי

אבל אף פעם

לא אהיה השכחה

אחר כך היא קיבלה

"מנוחה כה מושלמת

שלעולם אי אפשר להפריעה"

כמו שהד"ר אמר

אלוהים סלח 

ובכל שנה אני מבקרת אותה

במקום מנוחתה

ואני לא שוכחת

לבקש ממנה סליחה.