הקציר

הקציר

בידי הקוצר שני כיווני גורל

שתי אמות דרך זועקות דברי נבואה

או שיקצור השיבולת וימלוק צוואר החיטה

גבעול ושורש שקועים במצבת הקרקע אחר לכת

וייוותרו לחסדי זיכרונות השלכת

והמטר יוסף את כובד טיפותיו הכבדות העכורות

הם ישובו אל הארץ, אל מימי המקורות

אך השיבולת במסע קיצים שופע תוּבל

לשול הדרכים מוץ ואבק נותרים כשובל

והיא תמכור את זהב פניה ללובן חברתן של שיבולים

וניחוחה, ריח הבר, ימושכן לבצק העלים

אולם עת הלחם ילהט בכורי מזי רעב

תהיה היא לשובע המוצָא והאב

תהיה היא מזור הנצח בלבבות סועדים

ושהיה גבעוליה העתיקים כעת עשן ואדים

ושנת טף וכרסם מלאה תהיה לדמותה

או שלפרא ולצומח יותירהּ

תהיה קשורה בחבלים עזים אל שורשיה העמוקים

שקיעת השמש תהלום בטבעה את גרעיניה הסמוקים

לא יתייתם הגבעול, כי נישאת לראשו עטרת יושנה

וזהב קדום יקיף שערותיה של השיבולת, לא תזרח כלבנה

ותנום על חום האדמה המלחכת עליה

ותדע את דרך הבר על כל משעוליה

אך נברא הבר ללא פשר, חסרת מהות

עם הנץ החורף יימחה גונה הלהוט

עם הנץ החורף, תשוב אל שורש לידתה

לא הייתה לחם לפיות רעבים, לא קמח צחור, אך הייתה גאווה במלבוש החיטה

 עם כמישת כל פירותיה הקשים סלעי השֶבֶת יזכירו

ועל הפת שלא נאפתה ימלא שחוק פי הטף וברינה ישירו

ימלוך האל בגבעול הזקוף ואין הוא קמח, אין לו תורה

והקוצר ידו נמהרת, מגל לחמו יֶעוׂר-ינוּם

ואזנו קשבת לשיבולת הקלה שאינה חוזה את להב המגל

---כל הזכויות שמורות לוולטר ארואה---