יצירות אחרונות
חמצמץ ומתוק (0 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -26/07/2024 23:27
הֲשָׁבַת גְּמוּל לַמִּדְייָנִים. מאת: אהובה קליין.(c) (1 תגובות)
אהובה קליין /שירים -26/07/2024 17:23
תמונות חיים (0 תגובות)
אסנת אלון /שירים -26/07/2024 17:03
לעינין הבטחון (2 תגובות)
גד רוטשטין /שירים -26/07/2024 14:41
סוֹף מַעֲשֶׂה (3) / חוֹל (2) / (3 תגובות)
רבקה ירון /שירים -26/07/2024 13:27
זמן כה רב הרחק-הרחק (6 תגובות)
דני זכריה /שירים -26/07/2024 06:42
זכיתי לחבר (1 תגובות)
אדם /שירים -26/07/2024 04:44
שירים
סליחההיא אמרה להם,חושפת את רגשותיה: "אני יכולה להיות טובה,אתם רק לא נותנים לי. אתם מתייחסים אלי כאילו שאני אויר, בעצם,זה בכלל לא להתייחס" קולה נחנק בדמעות. העומדים מנגד,לא העזו להתקרב, לנחם לאחר שפגעו. לא,זה לא היה באפשרותם. להפוך את עורם,כל כך מהר, אף אחד לא הרגיש שזה אפשרי. ילד בפינה חשב בליבו: "אני מעריך אותה,למה לא הושטתי לה יד?" הוא יסר את עצמו, רצה להושיט את ידו ללטפה, אך היד-כמאובנת. לקרוא לה רצה,אך גרונו נדם. לאט קרב אליה,אומר לה: "אל תבכי" היא מרימה אליו עיניים רטובות. "תודה", היא לוחשת. ידו סביב כתפיה מתהדקת. "לנחם" הוא אומר בליבו "לעזור". האחרים רואים את מעשהו, גם ליבותיהם מפשירים. צועדים צעד אחד, ועוצרים. לא, יותר מזה עדיין אי אפשר. אך הילד הקטן מהפינה מרים עיניים האומרות: "אל תתייאשו, גם לי היה קשה." הם מרימים רגלים בקושי-אך בכל זאת מתקרבים. ידיהם מתרוממות, ללטפה. הם חצו את ההר-הם הגיעו אליה. "סליחה", הם לוחשים. המחסום בגרונה משתחרר, הבכי מרעיד את גופה. היא מרימה עיניים דומעות, 'סלחתי' הן אומרות. (אדר א' תשס"ה)
תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |