ייסורים ובדידות

מרים יקרה שלי

מתוך שיריך למדתי משהו

על בדידותך

על יסורייך

על הנטל הכבד שנשאת

על גבך

אך זו הייתה הצצה קטנה

שנתת לי להציץ מבעד חור המנעול

אבל הדלת נותרה נעולה.

אמתין בסבלנות עד שתסיימי כתיבתך

ולכבוד יחשב לי לקבל ממך את הספר

ולדעת אותך ואת סיפור חייך.

את מאד יקרה לי

ואני אוהבת אותך מאד

נורית

ויהפוך המורא – לשמחה

וביום ההוא

פתע זרחה החמה

שלחה אלומה בהירה

לנקודה העיקרית אצלי בהוויה.

והייתי

בת יחידה

לבדי מהלכת בחלד

תרה אחר האהבה

נושאת תחינה לאישרורי-חיבה

אך ככל שכמהתי

ככה רחקה.

וביום ההוא

קמה בי רוחו של דיומא כמו אמרה:

אחת בשביל כולם, כולם בשביל אחת

כך חברנו באהבה גדולה

אני, אנוכי ועצמי.

והיה

המורא הגדול – לשמחה

הפחד הנורא – להשלמה

ואם בחיי הילכתי בגפי

גם אז גם עתה

מה לי כי אחשוש

מחדלון או קמילה.

הסביבה הייתה רועשת

תקליטן מקצוען עשה הכל

להרמת המורל

סביבתה נראתה מחבקת

יחד עם תנועת שפתיים נושקת

היא לקחה חלק ב"קרנבל."

איש לא ידע את סודה השמור,

הייתה מוקפת חברים, ידידים,

מעריצים "לכאורה"

אבל בפנים אצלה היה שבור

בלית ברירה היא העמידה פנים

הייתה מפגינה אל כל עבר סימנים

של ידידות

אבל בתוכה פנימה כרסמה הבדידות .

בבוקר שלמחרת, לבד בחדרה

היא התעוררה שפופה, כאובה

בעיקר כעוסה על עצמה

היא רצתה שלווה, מזור

מהאשליות שתכפו באותו ליל אמש

ומה שהיא כן הבינה לפחות הוא

שתקליטן מקצוען ומעריצים "לכאורה"

מהווים נוסחה גרועה לריפוי הנפש.