השיכור - לבמת הדיון על בדידות

השיכור 

בבר עשן

על כסא גבוה הוא ישב

פניו פני סָפָּן מְסֻקָּסוֹת,

שהרוח והמלח חרצו בהן סיפורים

המשקה האדים לחיים שקועות.

בלגימה אחת אֶרָה לִגְּרוֹנוֹ כוסית של יי"ש,

בִּפְנֵי הכסא הריק שלצדו

שִיטַח את בדידותו

את געגועיו

ואת פחדיו.

שתה כוסית שְנִיָּה

את אלוהים הטביע בתוכה...

באר זינקה מפיו

הציפה את הרצפה,

אל מתחת לשולחן

הוא נפל כִּסְחָבָה לַחָה.

קם מתנדנד

נפרד מן הכסא הריק,

ששמע מכאוביו

וכושל יצא אל הרחוב האפלולי והקר.

עייף צנח על מצרצפות מזוהמות

ונרדם,

ללא חלומות ישן שנת שיכורים

ברוכה

ורק אור הירח

נצנץ בקיאו.

מחר יקיץ אל הבדידות

ואל געגועיו

ואל ייסוריו,

בבר עשן על כסא גבוה

בבקבוק של ויסקי ישקיע אותם

ולכסא הריק שלצדו

ישוב ויספר אהבותיו...