בצל הזכרונות

מבעד אלפי, אלפי ימים

וכמה מאות

במקום בו החלפנו עשורים

ספסל

הטעם נשיקת תהיות

ברקע שאון קולות

הרי הנך יודע

דורות חדשים החלו לחיות

בחיקנו

פרצי חיים ותום

אנו מחייכים

בשביל ליד חיים חולפים 

יש הרץ, רוכב או סתם בתלם הולך

שק חייו איתו מהלך

והוא רק מנסה להוריד מהנטל בכל נשימה שנושם

ואנו רק נושפים

מביטים ביינות יופי הפרחים

עדי פרץ ויכוח

אמרת לי כי הנך אוהב את מאי בשורת האביב רטנתי בפינוק

אוהבת ספטמבר בשורת הסתו

ובזכרוננו 

הנך איש של קיץ

אני אישה של חורף

מתרוצצת בעירום בשלוליות ומתייבשת תחתיך

מצקצקים בלשוננו

מחייכים בזכרונות

מבעד אלפי אלפי ימים

וכמה מאות

למדנו לא תמיד צריך להסכים אלא לחיות

פתע הדחליל החל דומע

ואנו ידענו גם דחליל יודע להתגעגע