שיר לשכונה עם געגוע

וּבֶאֱמֶת יַקִּירָתִי, כְּשֶׁהָיִית בָּפְּרָיְם הַלֹּא מַמָּשׁ נוֹצֵץ שֶׁלָּךְ –

מִי חָלַם אַחֲרִית יָמִים כָּזוֹ –

שֶׁל גַּעֲגוּעַ,

שֶׁל לֵב הוֹלֵם וּמִשְׁתּוֹקֵק –

לְכָל מָה שֶׁהָיִית.

וְאֶת הָיִיתָ כֹּה אֲפֹרָה,

כֹּה שְׁקֵטָה וַחֲבוּיָה בִּרְחוֹבוֹתַיִךְ

וְגוּפֵךְ לֹא הָיָה מַעֲשֶׂה אֵלִים –

לַחֲלֹם עָלָיו בְּלֵילוֹת שֶׁל נְעָרִים מִתְבַּגְּרִים.

דִּיזִי הַגֵּאֶה, הַיְּהִירָה –

גִּחֲכָה אֵלַיִךְ מִצָּפוֹן

בְּרֹב בְּשָׂמֶיהָ , וְרַהַב -

חֲצָאִיּוֹתֶיהָ הַצָּרוֹת ,

וְכִכַּר מִלֵּאנוּ הַרְחֵק הַרְחֵק מִכָּאן

נָגְהָה בְּלֵילוֹת לְבָנִים –

בּוֹאֲךָ שֶׁדָּרוֹת נוֹרְדָּאוּ וְהַיָּם :

וְאֶת בְּשֶׁלָךְ,

רֵיחַ עֲצֵי גּוּיָאבוֹת שֶׁבָּא אֶל תּוֹכִי

כְּסַם מְמַכֵּר בְּעַרְבוֹת אִגּוּיָאנָה ,

וְהַיּוֹם הוּא חוֹזֵר אֵלִי –

כְּאֶקְסְטָזִי הַשּׁוֹלֵחַ אוֹתִי אֶל הַדֶּרֶךְ:

אֵלַיִךְ , חֲזָרָה.

יַד אֵלִיָּהוּ שֶׁל הָאֲנָשִׁים הַקָּמִים בַּבֹּקֶר

לְעוֹד יוֹם שֶׁל עֲבוֹדָה

וְסְמּוֹּל טֹקְּס בַּתּוֹר בַּתַּחֲנָה בַּבֹּקֶר.

הַבָּתִּים הַקְּטַנִּים עִם עֲצֵי הַפְּרִי

מִכְנְסֵי הַהִתְעַמְּלוּת מִתַּחַת לַמִּכְנָסַיִם

וּצְלִילֵי אָקוֹרְדְּיוֹן שֶׁל הַמּוֹרָה וֶרְסָנוֹ –

מֵרָחוֹק.

וְזֶהוּ שִׁיר , יַקִּירָתִי –

שִׁיר שֶׁל גַּעֲגוּעַ :

כַּנִּרְאֶה שִׁיר שֶׁלְּעוֹלָם –לֹא יִגָּמֵר