הפרתנון

הפרתנון/וולטר מ. ארואה

צליל התפצחות העמודים הלבנים

(וודאי הרוח עמלה בלי קץ על בלייתם)

עמעם מבט פניי אל הגנים

המסתגרים ומתחבאים בזהב חומתם

(וודאי כבד הערפל המתאבך עם השנים)

והנה עידננו אך תם?

והנושקים רצפת האבן, סומים בהיחבאם

סופם נשיקת גגות השיש ההולמים

על עיוורונם המצער תיפול תפארת האדם

ואף על החובקים את העמודים העקומים

אשר מטר השיש לא יחוס על דמם

סופם שייסחפו עם היובלות והימים

הפרתנון! ניצב בימי התום בתעוזת חיים

כעת כנוע כענף התלוש מלב גזעו

הפרתנון! בו יחולו האלים במחול פלאים

תשכון החכמה, לא מרקיע, מתוך טבעו

של הצופה, של העוׂבֵר, של הילד התמים

ואם מט היכל הקודש, יסיר האל את כובעו?

וודאי כמו הרוח כאן, כמו הערפילים,

ייזכר הפרתנון כפסל החצוב בשווא

אולי אלים שונים ישובו לנגן את הצלילים

ולהם דמות הפרתנון תהיה לאב

אך לא ישוב אותו הלובן לימים האפלים

רק אותה שחיקה מתמדת שלעד תכאב

----כל הזכויות שמורות לוולטר ארואה----