לא טוב היות האדם לבדי. מונולוג.

אחרי התפוח בדבש
העוף בתמרים והאורז בצימוקים והמתוקים
היום הולדת והזיקוקים
ואחרי הסליחות הנשיקות והחיבוקים
הייתי מאושרת כל כך,
נחת נחת, כמו שכולם אומרים.                          
פתאום אני מרגישה שוב טובעת
בתחושה של עצבות ושוב קדחת בצלחת
אני פותחת את הדלת
יורדת את המדרגות
לנשום קצת אויר אני חושבת
ואז אני פוגשת את גיל השכן עם החיוך הענקי תמיד על הפנים
נותן לי כיף חזקה כזאת ביד
ממזמז לי את הכתף ומזכיר לי כמו תמיד
"אם תרצי פעם איזה מסג' על הכאפק אה?
אני מסג'יסט מהסרטים,
אז מה נשמע? איך העניינים? הוא שואל"
טוחנים מים אני עונה לו
אחרי החגים
נחזור לאכול חצץ ואבנים.
"איך דפק אותנו פרץ הוא אומר
אה, תגידי? הוא שואל
איך דפקו אותנו מי היה מאמין?
שישקו לי בתחת אני כבר לא מאמין יותר
לא מאמין להם, לא מאמין"
אחר כך רחל צצה משום מקום
מדברת מדברת מדברת
מטביעה את יגונה ביגוני
איך שלחו לה חוקר, הנבלות היא אומרת,
מי? הביטוח הלאומי.
והמטורללת רצה אצה לעברי
"תגידי?
סגרתי את הדלת? סגרתי את הדלת" ?
היא שואלת אותי כמו בכל הזדמנות שהיא פוגשת
וכולנו עונים ביחד
כמו חבורת מפגרים מאולפת
כן, כן, סגרת רחל סגרת את הדלת
אל תדאגי את משוחררת.
שלי מתקרבת וזועמת
"תראו תראו את הזבלים
עולים על גדותם ומשתפכים
שש מאות שקל ארנונה
ועל מה?
לא אוספים אותם הזבלנים
על מה אנחנו משלמים?
גנבים"!
יפה מועד הבית מתקרבת ממלמלת
"חיות! חזירים!
שילכו לעזאזל שילכו לעזאזל כל השכנים..."
ואני עונה לה יפה'לה יפה'לה
לא יפה
תרגיעי תרגיעי, נרגעים?
אף אחד לא הולך לשום מקום
בשביל זה צמנו ביום הכיפורים
קצת זבל על הפנים
אם אלוהים צוחק עלינו אז צוחקים.
פתאום אני מרגישה שוב טובעת
אל מעלה המדרגות אני דוהרת אני בורחת
מתיישבת בפינת החדר
טומנת את ראשי בין הרגליים מסתתרת
ושואלת
הקלו המים?