סִכּוּנִים -לבמת הדיון, ביטחון לצד סיכונים

סִכּוּנִים

הַיָּם הַסּוֹעֵר קָרָא לִי

שָׂם נֶפְּטוּן מֵנִיף קִּלְשוֹנוֹ

שָׂם הַסִּירֶנוֹת הַשָּׁרוֹת

סִמְּנוּ לִי בָּאֶצְבַּע צְרֵדָּה

בּוֹאִי

אָנְדְּרֶנָלִין זָרַם בְּעוֹרְקַי

תְּחוּשָׁה נִפְלָאָה

לְהֵאָבֵק בַּגַּלִּים וּבְקִצְפַּם הַלָּבָן

אַחַר כָּךְ

הִתְהַפַּכְתִּי

נָעַצְתִּי עֵינִי בַּתְּכֵלֶת הַשָּׁמַיִם

וְנַחְתִי בַּמַּיִּם עַל הַגַּב.

דְּיוּנוֹת בַּמִּדְבָּר קָרְאוּ לִי

מִדְּרוֹנוֹת טוֹבְעַנִיִּים

קָרְצוּ לִי

בְּתוֹךְ הַחוֹל הָרַךְ

שְפִיפוֹן הִתְחַפֶּר

רַק עֵינָיו בּוֹלְשׁוֹת אַחֲרֵי

נִשְׁכַּבְתִּי עַל הַדְּיוּנָה

יָדַיִם פְּרוּשׂוֹת מָעַל הָרֹאשׁ

וּבִַצְחוֹק מִתְגַּלְגֵּל הִתְגַּלְגַּלְתִּי

חוֹלֶפֶת מָעַל הַשְּׁפִיפוֹן

דּוֹחֶקֶת רֹאשׁוֹ אֵל תּוֹךְ הַחוֹל

וְאָז

שְׂרוּעָה לְרַגְלִי דְּיוּנָה צְהֻבָּה

נָעַצְתִּי עֵינַיִם בְּשָׁמַיִם כְּחֻלִּים

וְהָיִיתִי מְאֻשֶּׁרֶת.

לוּ יכְלוּ הַגַּלִּים לְדָּבֶּר

הָיוּ מְסַפְּרִים לִי עַל הָרֶגַע

שֶׁכִּמְעַט בָּלְעוּ אוֹתִי

וְלֹא הָיִיתִי יוֹתֵר

וּשְפִיפוֹן בַּמִּדְבָּר

הָיָה לוֹחֶשׁ לְחִישָׁה צוֹרֶמֶת

כִּמְעַט שִׁנַי נָעַצְתִּי בָּךְ

וַאֲנִי צָחַקְתִּי

הרְאֵתִּי לְגַלִּים אֵת חֲגוֹרַת הַהַצָּלָה

שֶׁשָּׁמְרָה עָלַי מִפְּנֵיהֶם

הוֹשַׁטְתִּי יָדִי לַשְּפִיפוֹן

בֶּגֶד עָבֶה נִטְרֵל שִׁנֵי אֶרֶס

סִכּוּנִים מְצִיפִים אֶת הַגּוּף באנדרנלין

אֲבָל

כְּדָאִי שֶׁיִּהְיוּ מְבוּקָרִים

אָמַרְתִּי לָהֶם.