לְבַדִּיתִי

לְבַדִּיתִי 

*

אִמָּא קָרְאָה לִי תַּ'שִּׁיר "לְבַדִּי"

- חָשְבָה שֶׁבְּכָךְ מְעוֹדֶדֶת  אוֹתִי.

אוּלַי לֹא הֵבִינָה: בַּשִּׁיר הוּא פּוֹחֵד,

אֲפִלּוּ הַדֹּב שֶׁאִתּוֹ לֹא עוֹזֵר.

(זֶה רַק עַד הַסּוּפֶּר, אָמְרָה, וְהָלְכָה

לִקְנוֹת מִצְרָכִים, לִי תָּבִיא הַפְתָּעָה.

אֲנִי עִם הַדֹּב שֶׁפּוֹחֵד, זֶה בָּטוּחַ:

יָשֵׁן וְחוֹלֵם מֵהַפַּחַד לָנוּחַ.)

...אֲנִי לֹא יָכוֹל מֵהַפַּחַד לִבְרֹחַ:

הַפַּחַד גָּדוֹל, מְמַלֵּא לִי תַּ'מּוֹחַ.

אוּלַי אֵרָדֵם עַד שֶׁאִמָּא תַחזֹר

וְתִתֵּן לִי חִבּוּק וְאַרְגִּישׁ שׁוּב בְּטוֹב...

וְהִנֵּה אֲנִי: רַק כּוֹעֵס, מְבֹהָל,

וְגַם נֶעֱלָב... אַז בֵּינְתַיִם - נוּ! מָה!?

אֶעֱשֶׂה בָּלָגָן! הִיא תִּרְאֶה מָה עָשִׂיתִי - 

וְשׁוּב לֹא תָּשְׁאִיר אוֹתִי כָּאן לְבַדִּיתִי...

*

רבקה ירון

---