שיר המרגל

אהובתי,

בין כרמייך אתהלך,

מיינך ארווה צמאוני,

מזיו פנייך אתמוגג,

ומימי כנרת ארחץ.

אהבתי,

עליונה כתחתונה דומה,

משעוליה כפיתולי התבור,

בגליל הפלך תתהדר בגאווה,

אורה כצמח השמש.

יחידתי,

אל חופיך אצעד,

מקינן הצורי עד בלעם העזתי,

אריח את הימה הגדולה,

אתפעל מאנשיך ומטוב ליבם.

יונתי,

אדיר רגליי אלייך,

אעלה כדרכי ג' רגלים,

יפה נוף משוש תבל,

היחידה היודעת אמת.

יקירתי,

בארץ הנגב אבנה ביתי,

ישימון ומדבר עוד ידע ירק,

אוצר בלום צופן העתיד,

אדמתך צאנך ככוכבי השמיים.

ישראל,

הנה את עומדת בשיא הדרך כדרכך,

גויים רבים נפלו בחיקך,

מה תרצי מה תבקשי,

 את כל כולי אתן לך.

אני,

אני הוא א' מיב' מרגלים,

אשר טעיתי לגבייך,

מיחלי לי על תום ליבי,

לאהבה חזרה אני מייחל.