להבות

     להבות

זמזום הלהבות באודם לחישות
זרע בי את אשמת הכוכבים 
הן למשול בהם התאוויתי עוד מקדם 
אך הניצוץ הזה הנעלם 
בחשכת הגוף המתפצח 
כגחל המולבן בתבערת ההשראה 
דבק כסירפדים באור הלבנה

עור לעור נשאה חמה קרניה בזילוג זיעה 
כקרם מתוק עשיר של עוגת יום ההולדת
יום ששון הפך בן רגע לתרעלת הרגשות 
בזיק מילים הבעיר עפיפוני חולשה 
בים השיבולים שלי

אך גם האותיות סופן אפר כדרך כל בשר
אולי רק יותירו כוויותיהן בצווארי כקעקוע