התקווה שומרת עלי

ביד אחת אוחז אני בנייר,

בידי השנייה מחזיק את העט.

מבטי הוא נצץ, ולבי בער,

חשבתי שמוכן לשורר כעת.

ומנסה לכתוב מילת האושר,

אז מגלה שאני איני בכושר.

במקום מילת שמחה יוצא לי עצב, 

מרגיש איך האושר מלבי נושר.

גם אם פניי מחויכות תמיד,

העצב בלבי בוכה בדמעות.

איני נלחם יותר ואינני מורד,

לבי אינו חש יותר בהנאות.

אבל התקווה עדיין נמצאת,

תקווה שיום אחד תדליק את לבי.

נכון שהשמחה לי לא כל כך יוצאת,

אך שומרת עלי התקווה שבי.