וכבר אין תהייה

וכבר אין תהייה

סַפְסָל הָעֵץ חָרוּשׁ חֲרִיצִים

כְּכַף יָדוֹ הַמֻּנַּחַת עַל מַקֵּל הַהֲלִיכָה הַנִּרְעָד

כְּכַף יָדוֹ הַזְּעִירָה הָאוֹחֶזֶת בְּזוֹ שֶׁלָּהּ

לָמָּה נוֹשְׁרִים הֶעָלִים מִן הָעֵץ

לָמָּה הָרוּחַ בָּהֶם מְנַשֵּׁב

לָמָּה הַסְּתָו מַגִּיעַ דַּוְקָא עַכְשָׁו

לָמָּה וְלָמָּה רַבּוֹת הוּא שָׁאַל

וְעַתָּה לְאִטּוֹ מִתְנַתֵּק מִן הַסַּפְסָל

כָּפוּף הוּא פּוֹסֵעַ לְאֹרֶךְ הַשְּׂדֵרָה

כְּבָר אֵין תְּהִיָּה בּוֹ, אַף לֹא שְׁאֵלָה

אֲפִלּוּ הַשְּׂדֵרָה לֹא נוֹתְרָה כְּשֶׁהָיְתָה.