בְּלִי שֵׁמוֹת

בְּלִי שֵׁמוֹת 

*

עָלוּב וְנֶעֱלָב בְּצַד הַשַּׁעַר,

כְּנִיסָה וְיְצִיאָה לְכָל מָקוֹם,

עוֹמֵד, מַבִּיט בְּמַעֲשֵׂה יָדוֹ:

הַיָּד אוֹתָהּ שָׁלַח בָּהּ בְּלִי כָּל צַעַר.

מִלָּה לֹא נֶאֶמְרָה. אַךְ עַל כָּל צַעַד

וְשַׁעַל שֶׁל כִּבּוּשׁ אָפֵל, מָתוֹק,

הִרְגִּישׁ כְּמוֹ חוֹגֵג אֶת נִצְחוֹנוֹ,

כְּמוֹ כּוֹבֵשׁ אוֹתָהּ פַּעַם בְּפַעַם.

וּמָה גְּדוֹלִים הָיוּ עֶלְבּוֹן וְזַעַם

אֲשֶׁר אוֹתוֹ טָרְפוּ בְּהָבִינוֹ

שֶׁהִיא לֹא תֵּעָתֵר לְרִגְשׁוֹתָיו,

שֶׁהִיא לֹא תִּכָּנַע לִפְּעָלָיו

וּבִמְחִי יָד אַחַת קְשׁוּחָה, נִכְלֶמֶת,

הָרַג אוֹתָהּ

                וּשְׁתִיקָתָהּ רוֹעֶמֶת.

*

רבקה ירון

---