מֶפִיסְטוֹ

מֶפִיסְטוֹ* / ©רבקה ירון

*

סוֹפֵק יָדָיו, מֶפִיסְטוֹ מְחַיֵּךְ:

אִם פָאוּסְט נָפַל, נוֹפְלִים כְּלָל אֲנָשִׁים:

בְּיֵאוּשָׁם רֻבָּם מַאֲמִינִים

בְּיֵשׁוּ, בְּמֻחַמַד, בְּמֹשֶֹה.

וּבַמִּזְרָח רַבִּים חַכְמֵי דּוֹרוֹת.

אַף-עַל-פִּי-כֵן, אֶת יְהָבָם הִשְׁלִיכוּ

עַל דְּמוּת. אוֹ יֵשֻׁיּוֹת. וְהֶאֱלִילוּ

אוֹתָן. גָּם הֶאֱלִילוּ שָׁם פָּרוֹת...  

אֲנִי בּוֹרֵא עוֹלָם וְעוֹלָמוֹת,

אֲנִי שׁוֹפֵט עֶלְיוֹן, הַכֹּל-יוֹדֵעַ,

רוֹאֶה כְּלָיוֹת וְלֵב - אֵימָה זוֹרֵעַ,

וְאֵמוּנָם בּוֹ נוֹחַ לִי מְאוֹד:

בָּאֵל, שֶׁלֹּא קַיָּם וְלֹא יָקוּם:

כִּי זוֹ דַּרְכִּי לִמְלֹךְ עַל הַיְּקוּם.

*