יש ימים

יש ימים

 יש ימים של חוסר ודאות,

גם כאלה שיורים את הבדידות.

בלי לכוון בלי אימון מוקדם,

בלי סימפטיה שנרקמת עם הזמן.

יש ימים שהיינו רוצים לשכוח,

יש כאלה שנועדו לשמוח.

בלי כוונה תלויה, באף אחד,

יום עובר ועוד אחד נכחד.

ימים כאלה לא כתובים בשום מקום,

ימים כאלה עפים על הדמיון.

בין הרחובות החסרים,

בין החיים האמיתיים,

שזלגו לאט לאט מהחיים של כולנו,

שרמסו את העוצמה האנושית מאיתנו.

איש צעיר חסון הולך ברחוב,

חולף על פני ישיש ללא מבט,

עם מסיכה נוסטלגית על פניו.

לבוש כפפות על שתי ידיו.

גם אם יחיה או לא, ונשלם,

ימשיך ללכת לידו או לצידו,

כאילו אין איש מלבדו

זה כנראה דרכו של עולם.

יש ימים  שהיינו בתוכם,

ימים כאלה שזכרנו את כולם.

הפעם זה משהו אחר,

משהו שמכה את החסר.

החסר ששכחנו כבר מזמן, את הדם

דם האחים,

זה שמשלים את עוצמת האדם.

יש ימים של חוסר ודאות,

יותר מזה האשליה והבדידות.

ימים אפלים ימים שמחים,

לבסוף ישארו,

הימים שאותם זוכרים.