וְזָרַח הָאוֹר

וְזָרַח הָאוֹר / עַלִּיזָה אֲרְמָּן זְאֵבִי

**********************

וְזָרַח אוֹר שַׁחַר בְּתוּלִי,

לְבַקֵּעַ סְלָעִים

וְהֵשִׁיב בּוֹרֵא נִשְׁמַת

הַשּׂוֹרְדִים.

שָׁב אָדָם לְטֶנֶא מַחְשְׁבוֹתָיו,

מִתְבּוֹסֵס בְּכֹבֶד כְּמִיהוֹתָיו,

נִשְׁעָן עַל זִיזֵי זִיכְרוֹנוֹת,

וְנָקְפוּ, שָׁעוֹת וְיָמִים.

שְׁעַת דִּמְדוּמִים מְרַחֶפֶת,

שָׁבָה שֶׁמֶשׁ לִנְדָנָהּ,

לְמוּל עֵינַי, הִשְׁתַּנּוּ

גַּוָּונֵי שָׁמַיִם.

עֶרֶב מִזְדַּחֵל בִּשְׂמִיכַת שְׁחוֹרִים,

צְבָא שָׁמַיִם אוֹרֵב,

נִבְקָעִים חַלּוֹנֵי רָקִיעַ,

כּוֹכָבִים נִיצָּתִים,

לְבָנָה בְּמַעֲטֶה הִילָתָהּ,

מֶרְכָּבוֹת אֵל,

שׁוֹעֲטוֹת.

סְעּוּרָה הֶמְיַת-

הַיָּם.

עַל יְצוּעִי,

שַׁעַל יוֹם

סָדוּק.

כָּל הַזְּכֻיּוֹת שְׁמוּרוֹת: ©  עַלִּיזָה אֲרְמָּן זְאֵבִי

4/4/2020