עוד מעט אביב

עוד מעט אביב

עוד מעט אביב.

קולות חיזור הציפורים,

שולטים בין העצים.

הרוח השלופה כל יום בין ערביים,

נדחקה במשק הלום כנפיים.

בין השורות צועדים סתומי פנים,

אנשים ללא מילה.

כמו רוח רפאים שלוחה

כמו פריחה נבולה.

עוד מעט אביב,

בין רסיסי השקט המוזר,

לבין המולת הנצח שנשאר,

חלפו להן בגאווה,

בעלי כנף במעוף ראווה.

והם, הולכים בלי סיבה,

נושמים בחצי פנים אביב שבא.

ללא חיוך ללא מעוף,

ללא מגע וחשק לשאוף

את המבט ההלום שנקבע.

עוד מעט אביב

במסתור ענפי העץ הסבוכים,

נשמעים קולות החיזור השובבים,

של החופש המותר,