פרדות שמחות

פְּרִידוֹת שְׂמֵחוֹת/עידית אורדן

כְּשֶׁמַּבְרִיאִים מִמַּחֲלָה

הַפְּרֵדָה,  הִיא שִׂמְחָה  גְּדוֹלָה.

כְּשֶׁנִּפְרָדִים מֵהַקַּיִץ הַחַם שֶׁחוֹלֵף

וּבָא אֵלֵינוּ סוֹף סוֹף  הַחֹרֶף.

בְּוַדַּאי נִשְׂמַח מִמַּגֵּפַת הַקּוֹרוֹנָה לְהִפָּרֵד

לַחֲזֹר לַשִּׁגְרָה וְלֹא לִהְיוֹת מִמֶּנָּה חָרֵד.

מֵהַבִּידוּד  וּמֵהַבְּדִידוֹת בְּשִׂמְחָה נִפְרָדִים

וְעִם הַמִּשְׁפָּחָה שׁוּב מִתְאַחֲדִים.

כְּשֶׁמִּמַּצָּב קָשֶׁה נִפְרָדִים

אוֹ מֵאָדָם מֵעִיק  שֶׁהָיִינוּ  מִמֶנוּ מֻטְרָדִים.

לְכָל אָדָם יֵשׁ דָּבָר

שֶׁיִּשְׂמַח לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ כְּבָר.