הַיָּפָה וְהַחַנּוּן

הַיָּפָה וְהַחַנּוּן/ש. כֹּהֵן

לָמַד שָׁנִים רַבּוֹת,

מַכִּיר הַרְבֵּה שָׂפוֹת,

הִיסְטוֹרְיָה וְסִפְרוּת,

קִבֵּל מֵאָה בַּבַּגְרוּת.

כָּל מְשִׂימָה

וְכָל אֶתְגָּר,

שֶׁהִתְחִילוּ בַּהוֹוֶה,

מִיָּד הָפְכוּ עָבַר.

בְּלִי הִתְרַגְּשׁוּת

וּבְלִי תְּשׁוּקָה,

פָּתַר תָּמִיד כָּל בְּעָיָה.

יוֹם אֶחָד בְּלִי הוֹדָעָה

בִּשְׁבִילוֹ הָיְתָה

זֹאת  הַפְתָּעָה,

פָּגַשׁ הוּא נַעֲרָה,

וּבְעֵינָיו הָיְתָה

כָּל כָּךְ יָפֶה.

אָז אֵלֶיהָ הוּא פָּנָה,

לְדַבֵּר  אִתָּהּ נִסָּה,

וּכְשֶׁאֵלָיו אֶת מַבָּטָהּ

הִיא הִפְנְתָה,

לִבּוֹ הֶחֱסִיר אָז פְּעִימָה.

כָּל הַיֶּדַע שֶׁצָּבַר,

לֹא עָמַד אָז לְמִבְחָן,

כְּשֶׁחֵץ שֶׁל אַהֲבָה

 שֶׁקּוּפִּידוֹן שָׁלַח,

בְּלִבּוֹ נִנְעַץ.

רַק אָז הֵבִין הַנַּעַר,

שֶׁאֶת הַמִּבְחָן הָאֲמִתִּי

עֲדַיִן לֹא עָבַר.

31.5.2020