סְפִינַת בַּלָּהוֹת - משל

סְפִינַת מִפְרָשׂ

מִתְנַדְנֶדֶת עַל פְּנֵי הַגַּלִּים.

מִפְרָשֶׂיהָ מֻשְׁפָּלִים

עַד חֲצִי הַתֹּרֶן.

מַלָּחֶיהָ שִׁכּוֹרִים

עֳגָנֶיהָ חֲסֵרִים

מְנוֹעֶיהָ שְׁבוּרִים

וְאֵין יוֹדֵעַ אוֹתָהּ לְתַמְרֵן.

קַבַּרְנִיטָה מַמְטִיר קְלָלוֹת

הַנִּשָּׂאוֹת בָּרוּחַ

כִּבְיָכוֹל שׁוֹדְדִים

זוֹמְמִים אוֹתוֹ לִרְצֹחַ.

בְּרַשְׁלָנוּתוֹ הִשְׁלִיךְ לַיָּם

בְּמוֹ יָדָיו מִטְעָן זָהָב

שֶׁלִּנְצוֹר אוֹתוֹ הֻפְקַד

עַד הַגִּיעוֹ לַחוֹף הַמְּיֹעָד.

סְפִינָה מִטַּלְטֶלֶת

אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא

מִי עָלֶיהָ יִשְׁמֹר

לְבַל תִּטְבַּע?