אורלוגין

אורלוגין / וולטר ארואה

דומני... נוגע, לא נוגע, נוגע

כמו מטוטלת הברזל –

הצווחנית, המפתה

מחוגי

השעון

לעקוב אחריה.

אין להם הזמן ללא טלטוליה

ובבוא היום תעצור

תיפסק מרוצתם

האינסופית

המעגלית

כמעשה חוני,

אותו חוני שסובב מקלו בחול.

ומה יצא מכך?

גשם, טיפות

מחלידות

מכרסמות

במנגנון ההדוק,

שבין המטוטלת למחוג השניות הדקיק.

אף כשתתפרע בקופסתה

ותנשק לצדודיות

האורלוגין

הארכאי

המוסתר במסדרון,

כבר שותך הזמן וכבו הדקות

ומחוג השעות הכבד

כמו אומר –

יש

 לסובב

 את הקפיץ.