"כן, אני אגיד לו" ענתה מבלי להפנות אליו מבט. היא המשיכה בעיסוקה לוודא שכל מי שנכנס לקאנטרי יש לו באמת מנוי.
דני נסע במהירות למשרד והתיישב בכיסאו. דבר ראשון החליט להתקשר לאירה. לפני שהספיק להתקשר לאירה צלצל הטלפון. פיני היה על הקו.
שיחת הטלפון שקיבל מפיני לא תרמה הרבה לתעלומה מדוע אירה לא הגיעה היום.
"אני ממש לא יודע, ניסיתי להתקשר כל הבוקר והיא לא ענתה לי " אמר פיני, ניכר היה בקולו שגם הוא מודאג.
"לא חשוב, אני כבר אבדוק, תודה פיני.", ליבו של דני נחמץ , משום מה חש אשמה גדולה על זה שלא מצא עדיין פתרון הולם לדיור עבור אירה.
דני התקשר לאירה, המתין כמה דקות, נשמעו מספר צלצולים אך לא היתה תשובה מהעבר השני של הקו. דני היה מודאג, קם מכיסאו ירד לרכבו ונסע לדירה שאירה התגוררה בה.
כשהגיע לדירה ראה את התריסים מוגפים . החשש התחיל להתגנב לליבו. לא היה גם מענה לצלצול הפעמון שעל הדלת ושעליו לחץ.
דני ניסה לצלצל שוב לאירה אבל לא הייתה תשובה. עכשיו היה מאד מודאג , מחשבות רעות התרוצצו במוחו והוא דחה אותן על הסף. הוא החליט לשאול את השכנה שגרה בדירה ממול אם היא יודעת מה קרה לאירה. הוא צלצל בפעמון דלת ביתה של השכנה, לאחר המתנה של חצי דקה נפתחה הדלת ובפתח עמדה אישה כבת 60 , ממוצעת קומה, לבשה חלוק בית ונעלה כפכפים. שערה היה אסוף בקפידה.
"שלום, מי אתה"? שאלה האישה, פניה היו מתוחות, היא ראתה את דני בחטף כשהגיע לנחם את אירה בשבעה.
"שלום, קוראים לי דני, את יודעת מה עם אירה? היא לא עונה לטלפון ולא לצלצול הפעמון בדלת של הדירה שלה" השיב דני. בקולו נשמעה דאגה גדולה.
"בוא תיכנס" אמרה. דני נכנס לדירה, היה זה בית צנוע למראה. סלון ישן וטלוויזיה קטנה עליה התנגן סרט ברוסית. היא כנראה עולה חדשה מרוסיה חשב בליבו.
"אירה חזרה הבוקר מוקדם לאוקראינה" אמרה בקול חד וברור.
דני קפא על מקומו, לא האמין למשמע אוזניו. בדמיונו חש כאילו קפץ ממטוס והמצנח לא נפתח , תחושה של חוסר אונים מוחלט אפפה אותו.
"מה, למה?, מה קרה? אתמול עוד היינו ביחד", שאל ובקולו נשמעה תחינה לקבל הסבר מתקבל על הדעת.
"לפני שעזבה היא השאירה לי מכתב ואמרה שאם יגיע בחור שקוראים לו דני
אז תתני לו את המכתב" אמרה השכנה תוך כדי שהיא מפקידה בידי דני מעטפה .
בידים רועדות מהתרגשות וסקרנות לקח דני את המכתב.
"תודה", אמר לשכנה ויצא מפתח ביתה לכיוון הרכב שלו.
כשהתיישב ברכב פתח את המעטפה וקרא את המכתב :
"שלום דני, בזמן הקצר שהכרתי אותך מעבר לכוס הקפה שעשיתי לך כל בוקר בקאנטרי ראיתי שאתה אדם טוב לב ומוכן לעזור. מאז שאימא מתה אני לא מוצאת את עצמי וכל דבר נעשה לי קשה יותר ויותר. החלטתי אתמול בלילה שאני חוזרת לקייב. הולכת לגור עם סבתי. אמצא שם עבודה מתאימה יותר. לא סיפרתי לך, אני בוגרת אוניברסיטת קייב. למדתי שם היסטוריה . כאן אף אחד לא התעניין בזה ולא מצאתי עבודה אחרת חוץ מלמכור במזנון. אני יודעת שפיתחת רגשות כלפי וזה מעציב אותי שמערכת היחסים לא התפתחה כמו שציפית. לא היתה לי ברירה אחרת. אם בכל זאת תרצה לשמור על קשר אז תתקשר למספר הטלפון שרשמתי. זה הטלפון של סבתא שלי . תודה על כל מה שעשית בשבילי – אירה".
דני היה המום, בחלומות הכי גרועים הוא לא יכול היה להאמין שאירה כך באישון לילה תעזוב את הארץ והיא עכשיו כל כך רחוקה ממנו.
"למה, זה קורה לי שוב, מה לא היה בסדר איתי, כל כך רציתי אותה, ניצנים של אהבה התחילו לפרוח בליבי. הייתי מוכן לעשות בשבילה הכל" דיבר לעצמו תוך הלקאה עצמית.
"אז למה לא אמרת לה שאתה רוצה אותה? " קול פנימי שאל אותו.
"ממה פחדת? למה היססת". כל הדרך חזרה הביתה דני היה נסער ובקושי שם לב לנעשה בכביש.
כשהגיע לביתו נשכב על הספה בסלון, הוא היה תשוש, הרגיש שהחמיץ את ההזדמנות לאהבה אמיתית .
"אבל אתה לא באמת הכרת אותה , איך אתה מתאהב בקלות כזאת?" הקול הפנימי חזר ושאל אותו.
"מה לעשות עכשיו? איך מחזירים אלי את אירה , היא יכולה לגור אצלי. אני אמצא לה עבודה מתאימה יותר " ניסה לשכנע את עצמו.
"די, אל תענה את עצמך, היא עזבה, יש לה חיים משלה ואתה לא חלק מזה" – שוב הקול הפנימי דיבר אליו.
"לא מוכן לוותר ככה בקלות כזאת, הרגשתי כלפיה מה שלא הרגשתי כלפי אף אחת קודם" אמר לעצמו.
"אתה מתאהב בכולם, די תעזוב " .
"אני חייב להגיע אליה, אני רוצה אותה איתי, להקים משפחה ולהביא ילדים"
דני כבר היה תשוש מכל מה שעבר עליו היום והרגיש שעיניו נעצמות, לפתע צלצל הטלפון, כשהסתכל בטלפון הנייד כבר היה ער לחלוטין.
"הלו מי זה?
"זאת גלית" נשמע קול נשי מעברו השני של הקו.
"איזו גלית? שאל בנימת הפתעה.
"נפגשנו במלון דן, זוכר? קולה הצייצני משהו הזכיר לו נשכחות.
"הא, כן, נזכרתי, למה צלצלת?" שאל בהפתעה.
"תראה דני , מאז שעזבתי אותך מאוכזב מהדייט שלנו, הרגשתי לא בנוח.
אני רוצה לתת לזה סיכוי מחודש". דבריה נאמרו בקול מאד רך ומפתה.
דני לא ענה, עכשיו זה היה בשבילו יותר מידי. בכל זאת החליט לענות לה.
"תשמעי גלית, אני לא חושב שאנחנו מתאימים. אני לא מעוניין בקשר הזה, הבנתי את זה כבר בדייט כשקמת לפתע והחלטת לעזוב . אני מאחל לך שתמצאי מישהו מתאים יותר". דני דיבר בטון החלטי שאינו משתמע לשני פנים.
הוא שמע את טריקת הטלפון מצדו השני של הקו. דני הניח את הטלפון ונשכב שוב על הספה .
סערת הנפש שהתחוללה בקרבו העירה אותו לחלוטין ולא נתנה לו מנוח.
הוא קם והלך למטבח והכין לעצמו כוס קפה הפוך.
"אני יודע מה אני רוצה עכשיו". אמר לעצמו. התרגשות אפפה אותו.
הוא צלצל לסוכנת הנסיעות שלו.
"סליחה על השעה המאוחרת, מתי יוצאת טיסה לקייב ?" שאל את הסוכנת.
"דני, אתה לא מפריע, תכף אברר לך." ענתה בקול מרגיע.
"מחר בשעה שתיים בצהרים יש טיסה של חברת יוקריין אינטרנשונלס איירליינס לקייב , מתאים לך?"
"תכרטסי לי כרטיס טיסה בבקשה למחר לטיסה הזאת" אמר ומחשבותיו כבר היו במקום אחר.
"אוקי, אמרה, זה כבר במייל שלך. טיסה נעימה".
"תודה " ענה בקול רפה.
דני נשכב על הספה, ואט אט נעצמו עיניו.
