דב הופיע בפתח החדר מחייך את חיוכו הממזרי.
"נו,הכל בסדר?"
"כן" עניתי.
"מתי אתה יוצא מכאן?"שאל ותקע סיגר בפיו.
"כנראה שבעוד כמה ימים.תלוי מה הרופא יחליט.בנתיים הכל בסדר" השבתי ויישרתי את רגליי.
"רבק.אני חצי שעה מחפש אותך בין החדרים.למה העבירו אותך לכאן?"שאל ונגס בקצה הסיגר.
"אני ביקשתי משרון שתעביר אותי לכאן" אמרתי.
"ומה זה השוטר הזה בכניסה?לא נתן לי להיכנס לחדר."אמר .
"דב הם מצאו את האקדח שלקחתי מהחדר ...." ופה המשכתי לספר לו את שעבר עלי.
הוא הסתכל עלי במבטו הסקרן ואמר:"ירון אין לך דקת שיעמום בחיים.השארתי אותך לבד ותראה איזה בלאגן עשית."
"מה לעשות" השבתי בעצב."הצרות רודפות אחריי"
"טוב תראה דיברתי עם קלדרון זה שפגשת אצל אברשה העו"ד....
הוא מוכן לתת לך את המסמכים בתנאי שהוא יהיה שותף שווה בירושה..מה אתה אומר?"חיכה לתגובתי.
" בן זונה....."קיללתי בכעס."הוא ניסה להרוג אותי..."
"זה המשחק שלהם.הם רוצחים" אמר דב.
"ואני שם זין....,שקל לא יקבלו ממני...אתה שומע? שקל."אמרתי בכעס.
"תחשוב טוב...אולי כדאי לוותר על חצי מהירושה....."ניסה לשכנע.
"דב התכוונתי לדבריי..."אמרתי והרגשתי שוב את הכאב בחזי.
דב הבחין בהבעת הכאב על פניי ונבהל: ירון הכל בסדר?" שאל.
"כן!" השבתי.
"טוב ירון.תחשוב על העיסקה.ואני מאחוריך בכל החלטה שתחליט.רק תדע שקלדרון הזה הוא ראש משפחת פשע.ואלה לא מוותרים בקלות."
דב עמד לצאת מן החדר כשפתאום נשמע קול סירנה מחרישת אוזניים.
הוא יצא החוצה וחזר במהירות.
"מה קרה?"שאלתי בפחד.
"כנראה שפרצה שריפה.ראיתי שמפנים את החולים."אמר.
"דב!" אמרתי בחשש.."דב זה נראה לי תרגיל של "ידידנו" קלדרון"
הוא הביט בי ואמר: "נראה לי שאתה צודק.....השוטר בכניסה...." גימגם.
"מה קורה דב?"שאלתי .
"השוטר בכניסה.לא נמצא." אמר וניגש אל מיטתי.הוא שיחרר את הצינור שהיה תקוע בזרועי ודחף את המיטה לעבר המסדרון,לאחר כמה מטרים הבחין בחדר קטן שעליו היה שלט "מחסן".דב פתח את הדלת הציץ פנימה ומשך אותי לתוך המחסן.
היה זה מחסן קטן או חדר כביסה .פה ושם היו סדינים נקיים וכלי ניקויי.
באמצע התקרה תלויה הייתה מנורה קטנה שהאירה בקושי את כל החדר.
דב הצמיד את מיטתי לאחד הקירות מפנה ערימת סדינים מדרכו.
"אני אנסה לחסום את הדלת עם הארון"אמר וניסה להזיז את הארון הכבד.הארון זז בקושי רב.
"מה מאכסנים פה? גופות?"התלוצץ ופתח את דלת הארון.
מן הארון נפלה גופת שוטר ישר אל בין ידיו של דב.וזה נבהל ונרתע לאחור.
סכין הייתה נעוצה בחזהו של השוטר ודם רב עוד זרם מן הפצע נספג בבגדיו של דב.
"בן זונה..."סינן מבין שיניו. "הוא ישלם על זה ביוקר ה"קלדרון" הזה". אמר ודחף את גופת השוטר אל מתחת למיטתי.כעת הארון היה קל יותר ודב השעינו על הדלת כמחסום.
חלפה כחצי שעה כשאני ודב יושבים ושותקים באור החלוש שהפיצה המנורה.
ידית הדלת זעה לפתע.אני ודב נדרכנו.הוא תמך בידיו את הארון ונשען עליו בכל כובד משקלו.
"יש כאן מישהו?"נשמע קולה של שרון מעבר לדלת.
דב הסיט את הארון ופתח את הדלת לכדי סדק קטן
שרון עמדה בכניסה .
"הכל בסדר" אמרה.
דב הסיט את הארון ופתח את הדלת.
שרון ניגשה אליי אחזה בידי ושאלה :"הכל בסדר איתך?"
"כן!" עניתי.
שרון הבחינה בגופת השוטר ונבהלה.
"את רואה ?"פניתי לעברה.
"זו לא הגופה היחידה....חולה ששכב בחדר הקודם שלך...גם אותו רצחו.."אמרה ברעד.
"יופי!" אמר דב לפתע בחיוך."אולי עכשיו יירדו ממך.אולי הם חושבים שהאדם שהרגו זה אתה"
"אוליי"אמרתי בייאוש.
"אני צריך לברוח מכאן" פניתי אל שרון ודב.
"צודק. המקום מסוכן מידי בשבילך" אמר דב והביט אל שרון כאילו וחיכה למוצא פיה.
שרון חשבה כמה שניות ופתאום חייכה.רעיון עלה בראשה.
"דב יש כאן חולצת רופא לבש אותה ."אמרה ועמדה לצאת.
"ומה ...?"שאלתי.
"אני מיד חוזרת"אמרה שרון ויצאה.
היא חזרה כשבידה שקית ניילון שחורה.מתוך השקית שלפה פיאה נוכרית בלונדינית.היא הניחה את הפיאה על ראשי.הוציאה שפתון ומרחה על שפתיי.מדביקה לי נשיקה לקינוח.
"איזה כוסית" אמר דב וצחק.
"קדימה אין לנו זמן" אמרה שרון. "כל משטרת ישראל בדרך לכאן."
דב לבש את חולצת הרופא גרר את מיטתי לעבר המעלית ומשם אל מרתף החנייה.אף אחד לא עמד בדרכנו .שרון הצביעה לעבר אחד הרכבים ופנינו לשם.
דב עזר לי לרדת מן המיטה כשכל תנועה שעשיתי גרמה לי לכאב רב.
בכוחות משותפים הכניסו אותי אל הרכב.שרון התיישבה ליד ההגה.
חשיכה עטפה אותי ואיבדתי את ההכרה.
