טַבַּעַת זָהָב – שירפור (שיר/סיפור) – (ערוך מחדש)

יָלְדָה עִם אַבָּא בַּיָּם.

צוֹחֲקִים, צָפִים, צוֹלְלִים.

פִּתְאוֹם פְּנֵי אַבָּא עֲצוּבִים.

טַבַּעַת הַנִּשּׂוּאִין נָשְׁרָה מֵאֶצְבָּעוֹ.

שׁוּב וָשׁוּב מְנַסֶּה הוּא לְמוֹצְאָהּ

בְּקַרְקָעִית הַיָּם.

הַמַּיִם אֵינָם עֲמֻקִּים,

אֲבָל הַטַּבַּעַת קְטַנָּה.

אָמְנָם זְהֻבָּה, זוֹהֶרֶת, 

אֲבָל חָשׁוּךְ לְמַטָּה.

נִקְבְּעָה אֲבֵדָה.   

אַךְ לֹא בִּלְתִּי הָפִיךְ. 

חָסַךְ וְקָנָה חֲדָשָׁה.

עָנַד אוֹתָהּ בְּגַאֲוָה וְאַהֲבָה

שָׁנִים רַבּוֹת לְצַד אִמָּא יְקָרָה.

טַבַּעַת עֲגֻלָה -

צוֹפֶנֶת מַעְגָּלִי מַעְגָּלִים

שֶׁל חַיִּים שְׁלֵמִים יַחַד.

גַּם לְאַחַר שֶׁנִּפְטְרָה,

אַרְבַּע שָׁנִים אַחֲרֵי מוֹתָהּ,

כַּאֲשֶׁר חָטַף שָׁבָץ מֹחִי

וְנֶאֱמַר שֶׁהוּא בְּעֶצֶם כְּבַר מֵת -

הָיְתָה עַל אֶצְבָּעוֹ הַטַּבַּעַת.

עַל מִטַּת מִשְׁכָּבוֹ,  נִרְאָה כְּיָשֵׁן.

"עִנְיָן שֶׁל יָמִים סְפוּרִים",

אָמְרוּ הָרוֹפְאִים.

אֲבָל לִבּוֹ הַחַם הָיָה חָזָק.

לַמְרוֹת שֶׁבְּעָבָר לָקָה

בְּהַתְקָפַת לֵב.

גַּם רֵאוֹתָיו הָיוּ חֲזָקוֹת,

שָׁנִים שֶׁל צְעִידָה וְהַתְמָדָה בְּיוֹגָה. 

הֵסִירוּ אֶת הַמְּכוֹנָה הַמַּנְשִׁימָה

כִּי הִתְבָּרֵר שֶׁיָּכֹל לִנְשֹׁם

בְּכֹחוֹת עַצְמוֹ.

"אֵין בּוֹ כְּלוּם.  רֵיק"

אָמְרוּ הָרוֹפְאִים.  

פָּנָיו הָיוּ רְגוּעוֹת. שְׁלֵווֹת.

וְיָדָיו כֹּה חָמוֹת.

עָצְמָה וְחִיּוּנִיּוֹת זָרְמוּ

מִכַּף יָדוֹ לְתוֹךְ כַּף יָדִי. 

בע"ה כָּךְ נָשַׁם שָׁבוּעַ יָמִים.

עַד י"ב בְּתִשְׁרֵי תש"ס,

מִיָּד לְאַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים -

בֵּן ע"ט נִפְטַר.  

לֹא זָכָה לְהַגִּיעַ לִגְבוּרוֹת.

אֲבָל גִּבּוֹר הָיָה.

מַאֲמִין, מַתְמִיד, סַבְלָן,

מָסוּר צָנוּעַ,

עוֹשֶׂה בְּאַהֲבָה כְּמֵיטָב יְכָלְתּוֹ,

וּמַחֲבִיא כְּאֵבוֹ.

כְּמוֹ יֶלֶד הִבִּיט לַחַיִּים בַּפָּנִים,

מִתְפַּעֵל מִתְפַּלֵּל.

וְסִיסְמָתוֹ לְעוֹלָם: טַע.

כְּשֶׁכַּעַס לֹא הֵבַנְתִּי 

שֶׁהָיָה זֶה מִתּוֹךְ עֶלְבּוֹן. תִּסְכּוּל. 

חִיּוּכוֹ נַרְאֶה לִי זוֹעֵף.

וּבְעֶצֶם הָיָה הַחִיּוּךְ פָּצוּעַ.

אוֹר מַפְצִיעַ מִזֵּכֶר נִשְׁמָתוֹ הָאִלֶּמֶת. 

אוֹר אֲלֻמַּת פִּלְאֵי סוֹדוֹתָיו

שֶׁל אַבָּא לִיפָּא זַ"ל

שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי חוֹמוֹתָיו

לִפְרֹץ וּלְדוֹבֵב.