אני שוכבת לידו ופוחדת. פוחדת שהפעם איבדתי אותו לנצח. ואז אני שואלת את עצמי שוב פעם. מהו הנצח? הנצח זהו המוות שאנחנו מייחלים לו תמיד.
אני מביטה בו ומלטפת את שערו הלח ומביטה בעיניו העייפות , ועוקבת אחריי שרטוט עצמות לחייו. יש בו את השלמות שתמיד ערגתי לה.
ואז אני מבינה עד כמה אני לא יכולה להיות איתו.
עד כמה הוא נוגד את מה שאי פעם רציתי בגבר.
מאיפה הטראומות באות ולמי הן שייכות?
מאיפה הרעל מקבל את תמציתו ולמי הוא מיועד?
אייך אפשר להגדיר משהוא אחד עלייך ולשלול דבר אחר שהוא חלק ממך?
אייך אתה יכול לדעת שמישהו לא מתאים לך אם אתה נצמד אליו כמו דבורה לצוף?
ואייך אתה יודע מי ראוי לחיים יותר טובים ממך? ומי ראוי לחיים בכלל?
אז יש מישהי שיושבת בעיניה המלוכסנות מסבירה לרגע מהו היעוד שלנו ומי היה נכון לחיות איתנו איזה גלגול מסוים ומה התיקון שלו בחיי כעת, ואני מנסה להבין מדוע אני מאמינה לכל הדבר הזה?
מדוע לא יותר נעים להאמין לפשטות ולא למעבר?
זו סוג של פחד ? ההתעלמות הזו מלהבין דברים מלחקור אותם או שמא זה סוג של ריאליות? אחיזה במציאות מפחד להיקרע ממנה לגמרי?
אני לא יודעת אם אני מפחדת אבל אני יודעת שיותר מפחידה הידיעה שאתה מודע לגורל שלך שיכול להשתנות ברגע שתצא מדלת דירתך לרחוב סואן ואחד האופנוענים המורעל ביותר יחליט לעשות אותך נכה לנצח.
סוג של גורל לא?
אבל הגורל אמר לפני רגע שאתה נמצא בשלב הראשון של חייך, שההתחלות יפות ואתה תקצור את פירותייך מכל עבר..
אני מאמינה ביכולת לשנות את הגורל שלא בהכרח בידיעתך.
וגורל משתנה ולא בהכרח שואל אותך .
יש רגעים שהוא צורח לך שתיגע בו, שתלטף את כף ידו ותיקח אותו איתך לכל עבר כי הוא שלך!!
הפאקינג גורל שלך?
אייך אתה יכול לדעת שמי שעומדת מולך היא הגורל שלך?
ואל תגיד לי עכשיו "אני מרגיש את זה...." אני מאמינה בזה שמישהו יכול להרגיש את הכימיה שנוצרת ואני מאמינה שיש את תחושת הבטן שנותנת לך את העקיצה הקטנה הזו שפתאום מאירה לך משהו שלא ראית מעולם... אז פתאום הכל נהיה בהיר ואתה כולך מורעל ואומר: "דמט לא הרגשתי ככה בחיים זו האישה שלי"
אז זהו שלא!!!
זו פאקינג התאהבות זו לא אינטואיציה.!!!!
אייך אתה יכול לדעת באמת שאתה מאוהב או שזה הגורל שלך? שהיא הגורל שלך?
ואם אתה דוחה אותה? אם אתה נותן לה ללכת ? אייך אתה יודע שהרסת לעצמך משהו? אני יכולה לומר משהו שאני אכן מאמינה אבל לא עומדת על המשמר בקשר אליו וזה שאם היא אכן הגורל שלך ונתת לה ללכת היא תחזור עד שתיקח אותה. כי היא שלך.
מאידך. תבעט בגורל הגורל יבעט בך בחזרה. את הגורל אתה יכול לשנות בעזרת מאורעות שקורים לך בחיים.
אז בשורה התחתונה עד כמה יודעי אוב יכולים לבוא ולשנות לך את העתיד והכל עניין של אמונה כן?
אם אתה מאמין במשהו אתה נותן לו אנרגיה אם אתה נותן לו אנרגיה הוא מקבל חיים ואם הוא מקבל חיים הוא טומן את חובו במחשבותייך ... הכל זו השתלשלות מאורעות שאתה אחראי לה .
אתה יודע למה???
כי אתה מאמין.
זה כמו שנוח לנו להאמין לקו אסטרולוגי שהוא חיובי לאותו שבוע ואם אכן הוא היה רע היית נוזף ולא מאמין שזה יחול עלייך בפעמים שהוא אכן טוב.
מה שאתה מאמין בו יחול עלייך.
ויש דברים בגו כן? אני מאמינה בחוזק של שם ובאנרגיה שיש בו , אני מאמינה בנומרולוגיה , אני מאמינה בי.
אבל השאלה העיקרית היא- עד כמה אתה יכול להיות אחראי ועד כמה אתה מושפע מאיזה יצור שיבוא ויעיד עלייך ועוד על אלפי אנשים כמוך שיש לכם אותו קו ושאתם חרא של אנשים ושהחיים שלך רבוצים אסונות?
עד כמה אתה אחראי על הקו שלך?
עד כמה אתה חזק אופי ורגלייך דרוכות אף הם ?
עד כמה אתה סקרן או עד כמה אתה פחדן שמעז בכל זאת לגשת ולעוט על העולם הזה שהוא לפעמים נראה מאיים בעיניו החתוליות לגשש בעולמך שאתה לא בוחר להכניס אליו אף אחד.
רק לחיות בפשטות.
בדיוק כמו שבאת לעולם. תמים וחסר ישע.
