אבי ואמי

 

אָבִי וְאִמִּי/מֹשֶׁה טְרוֹפֶּה 
 
 אַבי וְאִמי נִּגְלוּ לֵפׇנַי 
רוֹקְדִים לִצְלִילֵי תִּזְמֹרֶת, 
בְּקָפֶה רְחַב יָדַיִם מוּל יָם.
 
אַבָּא בְּמִכְנָס שָׁחֹר, 
וחֻלְצָה לְבָנָה מְעֻמְלֶנֶת.
אִמָּא עוֹטָה שִׂמְלָה פִּרְחוֹנִית,
שְׂעָרָהּ הַזָּהֹב מִּתְבַּדֶּרֶ בָּרוּחַ.
 
צְעִירִים, יָפִים וּשְׂמֵחִים.
מְקַפְּצִים כִּמּוּּ לָעַד יִמָּשֵׁךְ הַנִּגּוּן.
 
אֲנִי מַבִּיט בְּפָנַי בְּמַרְאַה.

בַּחֲשָׁשׁוֹת הַחוֹרְצִים תְּלָמִים,
בַּקְּמָטִים הַנִּקְוִים,
בְּאָפֹר הַמְּחַלְחֵל לִתְכוֹל הָעַיִן.