קול שקט

שחור בנשמה,
הכל עצוב.
הקול שקט,
לא יכול לחשוף.
חייב לדבר,
אך יש בו,
שאינו רוצה להאמר.
חייב לדבר בשקט,
לא לפצוע את ליבו.

מבט עצוב נשקף מהעיניים,
תנועות איטיות,
שקטות.
כלא להעיר את מנוחת המת.
כאילו שבכלל,
אפשר להעיר.

השיעור שקט,
עוזר לה.
ואף אחת כמעט,
לא יודעת צרתה.

התגיד?
הרי אי אפשר-
לסבול את מבטי הרחמים.

לא,
היא לא תגיד.
וקולה ימשיך בשקט,
ותנועותיה ימשיכו באיטיותן.

(י"ג כסלו תשס"ו)