התגנבות יחידים

תמיד אותו הרחוב

תמיד אותו הרחוב

שם אחר

עיר אחרת.

תמיד אותן פסיעות

אז קטנות

כיום גדולות יותר.

תמיד אותה תחושה ריקה

בדידות לבד

בת יחידה.

וברחוב ההוא בו הילכתי בצעדים קטנים

עוד הייתה תקווה

חלום מעולם האגדה

בן זוג ילדים משפחה יפה.

וברחוב הזה בו אני מהלכת בפסיעות בוגדות

ישנם כבר החיים

טופחים על הפנים.

עטפתי את בשרי
בשמיכות חמות
היה לי קר
ואת דמעתי ניגבתי
בבד שניתן לי במקרה
את תשוקתי מהלתי ביין וסרק
ואותי לגמתי לבד  

הייתי קטנה מכונסת בתוך צרכיי
מתלבטת להיכן

בודדת הייתי לעצמי
כי מי שחבר אלי היה גם הוא בודד
עולם הולך ונעלם
ולמי יש זמן
כשכולנו זמניים באלו החיים
הבדידות היא חלק מגורלי
אותו הבאתי מגלגולי הקודמים
חיפשתי את המקום היחיד בגופי שיודע בדידותי מקום שידע רחש של חיים

ואותו מצאתי במקרה 

חובק ישותי  

כמה מילים על בדידות

בְּמוֹתִי

אַל תֹּאמְרוּ עָלַי קַדִּישׁ.

בְּחַיַּי

לֹא פְּרַשְׂתֶּם חִיּוּךְ עַל שִׂפְתוֹתַי.

עַל קִבְרִי

אַל תַּזִּילוּ דְּמָעוֹת.

מְאֻחָר מִדַּי

כְּשֶׁהוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ כָּל בַּשַּׂר.

אֶפְשָׁר לִהְיוֹת בְּדִידוּת

בְּאֶמְצָעוֹ שֶׁל נֶשֶׁף מַסֵּכוֹת

אֶפְשָׁר לִטְעוֹת וְלַחְשֹׁב

כִּי זוֹהִי נְסִיכָה

לֹא לָדַעַת כִּי אַבִּירֶיהָ

עוֹטֵי שִׁרְיוֹן עָבוֹת

עַל לֵב שֶׁל אֶבֶן.