שירים

מריה

למריה היה יופי נדיר. שערה בוהק, שחור כפחם וגולש עד

מותניה, עיניה ירוקות-אפורות כאוקיינוס בעת סער. תמירה

וחטובה הייתה, התהלכה כמעט תדיר בגלימות הודיות שקופות

למחצה, יחפה או בסנדלי קש, וסחררה את ראשי הסטודנטים.

כמעט תמיד נראתה בחברת מוטי, סטודנט ירושלמי מוזר שלא

התגורר במעונות הסטודנטים באורח רשמי, אך כמעט תמיד היה

שם, נסמך על שולחנם של אחרים הן ללינת לילה הן לדבר מאכל.

מתי הכיר את מריה בתחילה היכרות שטחית – “שלום, שלום” –

באמצעות יוסי, חברו לחדר במעונות הסטודנטים, שהיה גם חברו

של מוטי. לבקשת יוסי, ולמעשה לבקשת מריה, מתי ניסח בעבורם

בקשות שונות ועזר במילוי טפסים שונים וחוזרים למשרד הפנים

להסדרת מעמדה. זאת, מכיוון שמריה לא הייתה יהודייה והיו לה

קשיים במשרד הפנים. היא הייתה תושבת מזרח גרמניה שהבריחה

את הגבול, התגלגלה ארצה בדרך לא דרך וחברה למוטי. מכיוון

שביקשו לגרשה השתדל יוסי, כחברו של מוטי, להסדיר מעמדה.

ליום הולדתו של מתי, שהיה בעיצומן של הבחינות לקראת סוף

הקיץ, הוזמנו כמובן גם מוטי ומריה. מריה נשרכה אחר מוטי.

נשרכה, אמרנו, שכן תמיד נראתה מהלכת בעקבותיו כמו בלי

רצון.

נחזור ליום ההולדת.



---המשך יבוא----

תגובות

עליזה ארמן זאבי / התחלת סיפור ראשוני, כת / 14/11/2020 11:38
רבקה ירון / *** / 14/11/2020 13:55
שמואל כהן / סיפור אהבה ומתח בהמשכים / 14/11/2020 15:52
גלי צבי-ויס / קווים לדמותה / 14/11/2020 17:29
אלה לי / מרים נשרכה אחר מוטי ~love~ / 14/11/2020 17:48
יום טוב צבי / לא יהודיה / 14/11/2020 19:02
אודי גלבמן / פסיקים ונקודות ורווח � / 15/11/2020 07:25
אהובה קליין / אדם אמיר לב היקר / 15/11/2020 08:15
יצחק אור / מעניין / 15/11/2020 09:22