מַאֲגָרֵי הַזִּכְרוֹנוֹת

מַאֲגָרֵי  הַזִּכְרוֹנוֹת/ עידית אורדן

בְּמוֹחֵנוּ הַזִּכְרוֹנוֹת נֶאֱגָרִים

הם מְמֻיָּנִים  לַחֲדָרִים.

בְּכָל חֶדֶר סוּג אַחֵר שֶׁל זִכָּרוֹן

מְסֻדָּר הוּא  בָּאָרוֹן.

בַּחֲדַר הַזִּכָּרוֹן שֶׁל חֲוָיוֹת וְאֵרוּעִים

יֵשׁ זִכָּרוֹן עָצוּב וְגַם נָעִים.

בְּחֶדֶר אַחֵר בָּאָרוֹן  פְּנִימָה

שׁוֹכֵן   זִכְרוֹן הַמְּשִׂימָה.

אֶת הַמְּשִׂימָה לְבִצּוּעַ הוּא מַזְכִּיר

לְעִתִּים כְּדַאי לְהוֹסִיף פֶּתֶק עַל הַקִּיר.

בְּחֶדֶר אַחֵר שׁוֹכֵן זִכְרוֹן אֲנָשִׁים

לְעִתִּים חָלִים בְּזִהוּי שִׁבּוּשִׁים.

 בַּזִּכָּרוֹן אֲרוּזִים הַשֵּׁמוֹת עִם הַפָּנִים

שֶׁהִצְטָרְפוּ עִם הַשָּׁנִים.

לְעִתִּים אִם אֵין רְשִׁימַת חֲשִׂיפָה

קָשָׁה עָלַי הַשְּׁלִיפָה.

בְּחֶדֶר אַחֵר, הַסִּפּוּרִים וְהַשִּׁירִים נֶאֱסָפִים

עוֹד וָעוֹד מִצְטָרְפִים.

אֶל הָאָרוֹן גַּם מִלִּים וַחֲרוּזִים נוֹסָפִים,

אַךְ רַק בְּעֶזְרַת תְּמִיכָה, רַבִּים נִשְׁלָפִים.

כָּל הָעֵת מִתְרַבִּים הַזִּכְרוֹנוֹת,

לְעִתִּים דּוֹחֲקִים אֲחֵרִים מֵהָאֲרוֹנוֹת.

נִשְׁאָרִים זִכְרוֹנוֹת עִם מַשְׁמָעוּת,

חֲוָיוֹת אוֹ דְּבָרִים למִמּוּשׁ  בַּמְּצִיאוּת