נֶשֶׁף הַשִּׁירִים

נֶשֶׁף הַשִּׁירִים/עידית אורדן

בָּנִיתִי הֵיכָל לְנֶשֶׁף הַשִּׁירִים.

הֵיכָל גָּדוֹל שֶׁיָּכִיל אֶת כָּל שִׁירַי.

קִשַּׁטְתִּי אוֹתוֹ לִכְבוֹדָם.

בְּבָלוֹנִים וּבִסְרָטִים  צִבְעוֹנִיִּים

תָּלִיתִי מִסָּבִיב לָאוּלָם הֶעָנַק

אֶת מִלּוֹת כָּל הַשִּׁירִים

בְּמִסְגְּרוֹת מְעֻטָּרוֹת.

לַנֶּשֶף הִזְמַנְתִּי אֶת כָּל שִׁירַי.

הָמוֹן רַב הִגִּיעַ

שִירִים מִכָּל הַגְּוָנִים:

שִׁירִים שְׂמֵחִים  וַעֲצוּבִים,

 שִׁירֵי טֶבַע, אַהֲבָה   וּמְחָאָה,

שִׁירֵי רִקּוּד  וָעוֹד.

לְבוּשִׁים הִגִיעוּ, בְּמֵיטַב מִלּוֹתַי.

הַהֵיכָל הִתְמַלֵּא מִפֶּה לְפֶה

הָיְתָה זוֹ פְּגִישָׁה מְאֹד מְרַגֶּשֶׁת

בָּהּ נִפְגְּשׁוּ כָּל שִׁירַי.

הִשִּׁיקוּ כּוֹסוֹת שֶׁל יֵין הַיְּצִירָה,

שִׁתְּפוּ הֵם שִׁיר אֶת רֵעֵהוּ,

וְסִפְּרוּ אֶת  הָרֶקַע לִיצִירָתָם.

מִסְפַּר שִׁירִים הוֹפִיעוּ  בְּשִׁירָתָם ,

הָיוּ גַּם שֶיָצְאוּ בְּמָחוֹל  לְמִלּוֹת שִׁירֵי הָרִקּוּדִים.

צְלִילֵי כְּלֵי הַנְּגִינָה לִווּ  עַל הַבַּמָּה.

עָבַרְתִּי בֵּינֵיהֶם, לְהַקְשִיב לְשִׂיחָתָם.

שָׁמַעְתִּי שִׂיחוֹת מְעַנְיְנוֹת,

שִירִים מָצְאוּ  נוֹשְאִים מְשוּתָפִים.

מַחְמָאוֹת הֶעֱנִיקוּ  שִׁיר לְרֵעֵהוּ .

אַהֲבָה שָׂרְרָה בָּהֵיכָל.

שִירַי הִבִּיעוּ בְּאָזְנַי תּוֹדָתָם עַל הַנֶּשֶׁף שֶעָרַכְתִּי.

נִשְׁאֲרוּ עַד שָׁעָה מְאֻחֶרֶת,

נָעַם לָהֶם מִפְגַּשׁ הַהֶכֵּרוּת, וְלֹא מִהֲרוּ לַעֲזֹב.

הֵם בִּקְּשׁוּ מִמֶּנִּי נְשָפִים נוֹסָפִים

כְּדֵי לְהַכִּיר שִׁירִים חֲדָשִׁים.

לִיבִּי  הִתְמוֹגֵג מֵאוֹשֶר.

וּכְבָר הֶחְלָטְתּי, מֵעַתָּה כָּל שָׁנָה אֶעֱרֹךְ נֶשֶׁף שִּׁירִים.

בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת מְאֹד

לְאַחַר שָׁעוֹת נִפְלָאוֹת בְּיַחַד

אַט אַט הֵחֵלּוּ לָצֵאת לְבֵיתָם

בְּחִבּוּק נִפְרַדְתִּי  מִשִּׁירַי הָאֲהוּבִים.