אנט-חלק אחרון

אחר, בא השקט. חשכה לבשה את ההר, אנט ירדה מעליו, מלטפת

ואוהבת, לואטת, “ je t’aime ”, ונתי השיב דווקא בצרפתית הדלה

שבפיו, “ז’טם בוקו, מרסי”.

ואחר, להפתעתו, נעצה בו את עיניה, רכות ואוהבות, ובעברית

מתנגנת במבטא קסום לחשה, “דובון אהוב שלי”.

היחסים ביניהם נמשכו כשנה והאהבה פרחה. אנט סרה תדיר

למעונו, ונתי השיב בביקורים בשיכוני האלף, ששנא, מעט ככל

שהיה יכול.

לאחר כשנה הודיעה לו אנט כי קיבלה מלגה לסורבון בפריז.

הוריה לוחצים והיא מתלבטת.

כאב עז פילח את ליבו. נתי, הגבר הגדול והמסורבל, הזעוף, שלמד

לאהוב את אנט, מצא את עצמו מעודדהּ לנצל את המלגה הייחודית

כל כך, זאת כשבליבו כאב גדול והוא מייחל, למעשה, לכך שתסרב.

מעולם לא שכח את הפרידה בנמל התעופה ואת ההבטחות

שהחליפו. בתחילה סערו ביניהם מכתבים ופתקי אהבה. לאחר

כארבעה חודשים חדלו המכתבים, ונתי לא ידע את נפשו מצער

והשקיע את כל כולו בלימודיו.

נתי עשה חיל בלימודיו והמשיך לדוקטורט בארצות הברית. הוא ראה

טוב בעמלו והיה למרצה מבוקש. לאור הצלחתו נדרש-התבקש לא

פעם לשאת הרצאות בחוץ לארץ, בעיקר לקהילה היהודית. באותו

קיץ הרצה בניו יורק והתבקש לחזור דרך פריז ולהרצות גם שם.

הטיסה מניו יורק לפריז הייתה מעייפת וקשה. המטוס היה מלא

לעייפה, והיו בו לא מעט ילדים שצווחו והקשו על שינה או על

נמנום. נתי, שזה עתה סיים הרצאות בניו יורק, צריך היה כאמור

להישאר עוד שלושה ימים בקהילה היהודית בפריז.

הוא הגיע לכנס לאחר מקלחת קצרה והחלפת בגדים וללא מנוחה.

האולם היה מלא ביהודים שחפצו לבדוק עלייה, ונתי קצר תשואות

לאחר שנשא דברים בלשונו המבריקה.

בהגיעו לפינת הקפה, מוקף יהודים שהמשיכו ושאלו והקשו, קלטו

עיניו אישה קטנת קומה, מטופחת להפליא, מביטה בו ודומעת. כל

שביקש הוא לסיים את הערב במהרה, לישון במיטה הנוחה במלון

ולמחרת לטייל טיול חפוז בפריז ולקנות מתנות, אך כאשר הבחין

באישה הבליחה בו ההכרה באחת – זו אנט.

הוא ניגש אליה בצעדים מהוססים, מתלבט כיצד להגיב לדמעות.

לא ניתן היה להחליף מילים בהמולה סביבו, ובתושייה של רגע מצא

פתק ומסר לידה את כתובת המלון.

למרות עייפותו, הפגישה המחודשת עם אנט לא נתנה לו מנוח.

זיכרון פרידתם ותחושתו כי “נבגד” חזרו והכו בו והוא התהפך על

יצועו שעה ארוכה עד שחטפה אותו השינה.

בבוקר וידא כי אין בעבורו דבר בקבלה ואף אחד לא חיפש אותו

ויצא לקניית מתנות לאשתו ולבתו.

ארוחת צוהריים אכל לבד באחד מבתי הקפה-מסעדה על גדות

הנהר, מסרב בנימוס להזמנות בני הקהילה לארחו, ולאחריה שב

למלון להתכונן לטיסה חזרה ארצה.

עת שארז צלצל הטלפון.

תחילה לא שמע דבר לבד מנהי.

אנט ביקשה להתנצל, להסביר, ביקשה להיפגש. נתי סירב. הכאב

שחש בלילה היה לו די. הוא הבין שאף אנט נישאה ומתכננת עלייה

ארצה. הוא הבטיח לעזור, ובכוח ששאב ממקורות שלא ידע כי

קיימים בו, חתך את השיחה בשלום סתמי – כואב ועצוב.

סמטאות אהבה ותשוקה