רצוני ללכת אל המוות

די,
נמאס לי.
כל חיי-
מעמסה אחת גדולה.
וכל יום,
ממשיכים בשגרת חיינו.
שבוע-שבוע
וחובותיו.
יום-יום
והתחיבותיו.
ודי!
כבר כשל כוחי,
נגמר.
מבחני קבלה,
ומבחנים סתם.
בנות מציקות,
ועוד סתם בנות מיותרות.
והחיים האלה,
הוו, החיים.
כבר נשבר לי מהם.
די!!
ועכשיו ליל,
ועוד מעט,
אל משכבי אלך,
ורוצה אני,
שמשכב זה-
אחרון לי יהיה.
כי כשל כוחי.
הוא נגמר.
ואין למי להגיד,
ואין למי לספר,
כי הכל מדמים,
שזהו צחוק מיסודו.
ולהגיד שזה אמיתי,
הרצון שלי,
ללכת אל המוות?

(י' כסלו תשס"ו)