הטלפון הציבורי

הַטֵּלֵפוֹן הַצִּבּוּרִי/ עידית אורדן

בִּצְעִידוֹתַי  בָּעִיר

כָּל פַּעַם דָּבָר אַחֵר אֶת עֵינַי מֵעִיר.

הַפַּעַם מוּל עֵינָי גִּלִּיתִי:

כְּשֶׁהוֹלְכִים בִּרְחוֹב הֵרְצְל עֲדַיִן נִתְקָלִים

בְּטֵלֵפוֹנִים צִבּוּרִים שֶׁבָּהֶם כְּבָר לֹא מְצַלְצְלִים.

אָמְנָם הוּא כְּבָר מֵהַטֶּלֶפוֹנִים הַמִּתְקַדְּמִים,

שֶׁעָבַר שִׁנּוּי מֵאֲסִימוֹנִים אֶל כַּרְטִיסִים חֲכָמִים.

הַטֵּלֵפוֹנִים הַצִּבּוּרִים, הֵם זִכְרוֹנוֹת שֶל יָמִים אֲחֵרִים,

כְּשֶהָיִינוּ אַז בָּהֵם בָּאָרֶץ וּבְחו"ל  מִתְקַשְּׁרִים.

יְלָדֵינוּ וּנְכָדֵינוּ אוֹתָם לֹא מַכִּירִים

הַטֵּלֵפוֹנִים הַצִּבּוּרִיִּם  נִרְאִים לָהֶם מוּזָרִים.