הכמיהה
אני מרשה לעצמי לאהוב את עצמי. יותר ויותר כמו קרוקודיל שמגיע לאט לאט לשיעורו האמיתי, לגודלו האימתני ולשיניו הנועצות ברגע כל פיסת בשר זרה שתרחף בלי לשים לב בתוך המים. אני רוצה למתוח את החוט הזה, לגרום לצמר שיגדל. להגביה את עצמי מתוך תפילה. אני רוצה כבר לממש את גדולתי את עוצמתי, אני רוצה כבר להפסיק להתעסק בחרא. לא לפחד מאף אחד זולת זה. אני רוצה להעלות גרה ולשטוף את אנשי העיר החוטאים כשצריך, אני רוצה אמת ומימוש. גדולה, גדולה, פעמי בי, פעמי בי, עשי ממני את המוסיקה שחלמת כל חייך. פקקי אותי לשניים כמו חבצלת על החוף, נדי אותי בשיני הבשר והחלב שלך. הרגי אותי, רגמי אותי. אמת, אמת, אמת.
אני רוצה ללכת בשביל חדש זה שחיכה לי כל השנים. אני מרגיש את זה בא, ואני חסר סבלנות, אני רוצה שהאנרגיה שבי תתפוצץ כמו השפע של האנס הממצה עד תום את כחכוחי האגן הבלתי נלאים על קורבנותיו. רוצה להתפוצץ כמו כדור השראה אדום לוהט ששורף בדרך כל מה שנקרה בדרכו. לא מביט ימינה ושמאלה, רק ממלא את שליחותו, רצונו הכמוס והתמידי, נע באופן מתמיד כאילו על ידי חוק פנימי חדש שאין עוררין עליו, מעבר לדעות מטופשות כאלה ואחרות. אני רוצה שינוי!!!
אני רוצה עוצמה!!!
אני רוצה!!!!
נמאס לי כבר מכל מיני טפילים מטומטמים שאומרים לי מה כן ומה לא. נמאס לי קיבינימאט!!
נמאס לי, נמאס לי!!!!
הו, קחי אותי, קחי אותי הוויה, תרמסי אותי כבר בידייך הדוהרות, תהיי הסוס הפרוע שלא יודע ללחך עשב, רק לבעוט ולדהור ולשוט כמו מטורף אל השדות האחרים. תני לי כבר לצעוק את צעקתי המפלחת אף את עיוורונם של הרואים, תני לי להתקדם כיוליוס ולשעוט את תוככי רומא ולסגור מכל העברים על האגו הזקן והמסכן, ולעשות בו שפטים עד שייכחד, את שומעת?! עד שייכחד!!
תני לי גברתי את הכוחות והריאה לנשום את הטירוף הזה שבכלל לא הגיע אלי, תני לי להגיע למחוזות הטירוף האמיתיים של פינוקיו וחבריו הרעים שמטכסים עצה איך לשדוד את ליבו הפיסח. תני לי לתת חבטת יעף לסבא ג'פטו, כזאת שתעיר אותו משנתו הלווייתנית, כזאת שתזכיר לאידיוט הזקן, הנגר העיוור, שיש לו בן. לא מעץ ולא בטיח, שיש לו ילד חי ונושם, ילד אמיתי שזקוק לאהבתו הגידעת.
אני רוצה אנרגיה, אני רוצה אנרגיה. כן, אני רוצה למלא את מצבריי עד שישטפו לחלוטין את גופי, עד שהערוצים בגופי יהיו כל כך שיכורים שהם יתנדנדו בדפנות העורקיקים ויקיאו מתזי השראה לכל עבר. אני רוצה לחטוף שבץ מלכותי ולהיות בין שני העולמות. להציץ בשטף האור המסנוור והמסמא רק כדי לדעת שאני רוצה להתקפל כאמן העורמה ולעשות את עבודתי בחיים האלה של ריח ביובים וסמטאות רוקדות של שיכורים גלוחי ראש וצוואר.
אני רוצה השראה, אני רוצה השראה!!!!!!
אם זה לא ברור עדיין אני רוצה השראה. אני רוצה שכל מה שאגיד, אעשה או אכתוב, ארקוד או אשיר, אחלום או אעיר, שהכל יטבול במימיה הקדושים והאקסטטיים של ההשראה. אני רוצה שאנשים יקיפו אותי בלהט של אנשי עיר מתגודדים על מנת לעשות במישהו לינץ' או לאנוס מתוך המתיקות האבודה של תאוות הבשרים הבתולים.
אני רוצה לכתוב ספרים שיגרמו לי בכל עלעול נוסף בדפיהם לדמעות לחות.
אני רוצה לערוך מצעדי תהילה לחיים האלה, לרקוד בכל בית קפה כפוחז ברסלבי שכולם מתעלמים ממנו.
