זכרונות

זִכְרוֹנוֹת / צביה גולן

דְּבָרִים קְטַנִּים שֶׁמַּזְכִּירִים

כַּמָּה שֶׁהָיִיתָ מָתוֹק

פַּעֲמוֹן הַקּוֹלָר שֶׁלְּךָ מְצַלְצֵל

קוֹלוֹ נִשְׁמָע מֵרָחוֹק

עַל הָרִצְפָּה צַלַּחַת מְיֻתֶּמֶת

הַמַּיִם עוֹד טריים בְּתוֹכָהּ

עֵדוּת אִלֶּמֶת, חוֹתֶמֶת

וַאֲנִי שׁוּב בּוֹכָה

גְּבִיעַ שַׁמֶּנֶת בַּמְּקָרֵר

פָּתַחְנוּ, אוּלַי, קִוִּינוּ

אֲבָל לֹא הִסְפַּקְתָּ לְהִתְבַּגֵּר

וְכַמָּה שֶׁרָצִינוּ

נִכְנַעְתָּ בַּסּוֹף

חָתוּל מָתוֹק

פַּעֲמוֹן הַקּוֹלָר שֶׁלְּךָ מְצַלְצֵל

קוֹלוֹ נִשְׁמָע מֵרָחוֹק.