כְּבָלִים

בְּאֶמְצַע לַיְלָה

כְּשֶׁאֲנִי כֹּה רְחוֹקָה

וּמִתְגַּעְגַּעַת

כִּמְשֻׁגַּעַת

אֲנִי מַדִּיפָה רֵיחַ צְעָקָה

אַף כִּי בְּתוֹכִי רַק לְחִישָׁה.

שׁוֹלַחַת לָךְ מִבְרָק נֶחְפָּז

בְּעוֹדְךָ נָתוּן

כַּחֲלוֹם מְבֻזְבָּז.

עַד מָתַי אֶסְתַּפֵּק

בְּלֶחֶם מְרוֹרִים

בְּלֹא לִשְׂבּוֹעַ.

הֵן אַךְ שְׁעָרִים סְפוּרִים

דְּלָתוֹת לִי פּוֹעֲרִים

וְעָלַי לַעֲבֹר בָּהֶם

לִרְאוֹת וְלִנְגֹעַ,

בְּטֶרֶם תָּבוֹא

שְׁעָתִי לִגְוֹעַ.

עַל כֵּן אֲזַמֵּר שִׁירִים

בְּאָזְנֵי זָרִים

וְלֶחֶם אֲסִירִים

אֲנַסֶּה לִשְׁכֹּחַ.

כְּבָלִים כְּבַדִּים מִזֶּה

לֹא יִמְנְעוּ מִמֶּנִּי

לִפְרֹחַ.