הָאָדָם וְהַמְּכוֹנָה

הָאָדָם וְהַמְּכוֹנָה/ש.כֹּהֵן

הָאָדָם מַקִּיף עַצְמוֹ

בִּמְכוֹנוֹת,

שֶׁמַּטָּלוֹת רַבּוֹת יוֹדְעוֹת

הֵן לַעֲשׂוֹת.

הָאָדָם חוֹלֵם

עַל מְכוֹנוֹת חוֹשְׁבוֹת,

שֶׁלֹּא בָּאוֹת בִּטְעָנוֹת,

וְרַק עוֹבְדוֹת וּמְיַצְּרוֹת

בְּלִי שְׁבִיתוֹת אוֹ מַחֲלוֹת,

בְּלִי וִכּוּחִים וּבְלִי שְׁטוּיוֹת.

הָאָדָם שׁוֹאֵף לְהִתְקַדֵּם

וּלְהַגִּיעַ לִפְסָגוֹת,

מִשָּׁם לִשְׁלֹט עַל הָעוֹלָם

בְּעֶזְרַת הַמְּכוֹנוֹת,

שֶׁהוֹפְכוֹת יוֹתֵר מְשֻׁכְלָלוֹת,

אַךְ עֲדַיִן נִשְׁאָרוֹת כְּנוּעוֹת.

בְּלִי וִכּוּחַ , בְּלִי לִשְׁאֹל,

לָאָדָם הֵן יַעֲשׂוּ הַכֹּל.

אֵין לָהֶן מוּסָר אוֹ עֲרָכִים,

וְאֵין שְׁאֵלוֹת וְאֵין סְפֵקוֹת.

לְמַלֵּא כָּאן הוֹרָאוֹת

רַק אֶת זֶה יוֹדְעוֹת

הֵן לַעֲשׂוֹת

בְּלִי רְגָשׁוֹת וּבְלִי דְּמָעוֹת.

הָאָדָם מַקִּיף עַצְמוֹ בִּמְכוֹנוֹת

עִם טֶכְנוֹלוֹגְיוֹת חֲדָשׁוֹת.

כְּמוֹ אַבִּיר בְּתוֹךְ שִׁרְיוֹן,

הַשּׁוֹאֵף תָּמִיד בַּקְּרָב

לִזְכּוֹת בַּנִּצָּחוֹן.

מְכוֹנוֹת צָצוֹת כַּיּוֹם

כְּמוֹ פִּטְרִיּוֹת

אַחֲרֵי הַגֶּשֶׁם.

הָאָדָם רוֹצֶה אוֹתָן חוֹשְׁבוֹת

עִם הַבָּעָה וּרְצוֹנוֹת,

אוּלַי בִּגְלַל שֶׁהָאָדָם

כְּבָר הִתְעַיֵּף לוֹ

מִלַּחֲשֹׁב.

14.12.2020