חֹרֶף

חֹרֶף/ש.כֹּהֵן

הַחֹרֶף בְּקוֹל מוֹדִיעַ

הִנֵּנִי לְהַגִּיעַ.

הַיּוֹם הוֹלֵךְ לִישֹׁן

מֻקְדָּם,

וְהַלַּיְלָה שֶׁהוֹפִיעַ

מְחַבֵּק אֶת הָעוֹלָם.

עֲנָנִים שֶׁל  גֶּשֶׁם

פּוֹתְחִים אָז אֶת לִבָּם,

וְטִפּוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁל מַיִם

כְּמוֹ אוֹמְרוֹת כָּאן לְכֻלָּם:

"כְּשֶׁהַחֹרֶף בָּא

 גַּם אֲנַחְנוּ כָּאן".

הָרוּחַ הַקָּרָה כְּבָר מְנַשֶּׁבֶת

עַל צַמְּרוֹת עֵצִים

שֶׁעַכְשָׁו כֻּלָּם כְּבָר יְשָׁנִים.

יְלָדִים בִּמְעִילִים

וּמַגַּפַיִם אֲדֻמִּים

בְּתוֹךְ שְׁלוּלִיּוֹת

הֵם בְּרִקּוּד פּוֹצְחִים.

הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁל הַחֹרֶף

מְעִירָה אֶת הַיּוֹנִים,

וַחֲתוּלֵי רְחוֹב לֶאֱכֹל

רוֹצִים.

בַּבַּיִת הַתַּנּוּר מְחַמֵּם

בְּלִי הַפְסָקָה,

וּשְׁנֵינוּ מִתְחַבְּקִים

מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה.

שָׁם אָז מִתְעוֹרֶרֶת

אַהֲבָה,

גַּם אִם בַּחוּץ

הָעוֹלָם בְּתַרְדֵּמָה.

רַק הַיּוֹנִים,

שֶׁעָפוֹת לָהֶן סָבִיב

מְצַיְּצוֹת בְּקוֹל:

"אַחֲרֵי הַחֹרֶף

 עוֹד יַגִּיעַ הָאָבִיב".

15.12.2020