הַבְּרָזִים שֶׁל דָוִד אֲבִידָן

.

הַבְּרָזִים שֶׁל דָוִד אֲבִידָן * 

               בהשראת ביטוי בשיר של יצחק אור.

*

וְהַגְּבִינוֹת בְּמִגְוָן בִּלְתִּי יֵאָמֵן

עוֹפוֹת וְדָגִים מַאֲכָלִים שֶׁל יוֹם-יוֹם      

לוֹמֶדֶת עִבְרִית עגנון-ביאליק-צ'רניחובסקי-

מֵילֶא. וּמָה עִם שִׁירָה-בַּת-יָמֵינוּ- הְמְם-

אלתרמן-שלונסקי-מְשׁוֹרְרִים-לְאֻמִּיִּים-

אָסוֹן-אָסוֹן-

חֲזָרָה-לְסוֹף-הַמֵּאָה הַתְּשַׁע-עֶשְׂרֵה-תְּחִלַּת-

הָעֶשְׂרִים-

- אֲנִי נֶחְנֶקֶת. עוֹדֵד מַשִּׂיג בִּשְׁבִילִי סֵפֶר-

כִּמְעַט-אוֹ-בִּכְלָל-אָסוּר-מְנֻדֶּה וְהוּא

בְּרָזִים עֲרוּפֵי שְׂפָתַיִם שֶׁל דָּוִד אֲבִידָן

וְ

הַכֶּתֶם נִשְׁאַר עַל הַקִּיר

אֶצְלוֹ. בְּשִׁירוֹ. כִּי אָז אֶצְלִי שָׁבְתִּי לְהַאֲמִין בְּ

מַשֶּׁהוּ טוֹב וְעַכְשָׁוִי לְפָחוֹת בַּשִּׁירָה הָעִבְרִית

לְפָחוֹת- חוֹשֶׁבֶת

זוֹכֶרֶת:

"מִישֶׁהוּ נִסָּה לְגָרֵד אֶת הַכֶּתֶם מֵעַל הַקִּיר.

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

וּכְשֶׁהֶעֱמִידוּ אוֹתִי אֶל הַקִּיר, בִּקַּשְׁתִּי לַעֲמֹד בְּסָמוּך לוֹ.
וְחִפִּיתִי עָלָיו בְּחָזֶה רָחָב (מִי יוֹדֵעַ: אוּלַי)

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
וַאֲנִי כָּל-כָּך הֶאֱמַנְתִּי, שֶׁהַדָּם יְכַסֶּה עַל הַכֶּתֶם.
אִם כָּך וְאִם כָּך - הַכֶּתֶם נִשְׁאַר עַל הַקִּיר."

- לְלֹא סָפֵק

סֵפֶר שִׁירִים מַהְפְּכָנִי בִּקָּרְתִּי אוּלַי אַרְסִי כְּלַפֵּי

הַחֶבְרָה וְכוֹתְבֶיהָ/מְתַאֲרֶיהָ

אֶלָּא

שָׁ

אוֹתָם הִטְרִיד הַ"אֵיךְ" יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הַ"מָה".

אָז הַיּוֹם כְּבָר יוֹדְעִים שֶׁדָּוִד אֲבִידָן הָיָה הַפּוֹסְט-

מוֹדֶרְנִיסְט הָרִאשׁוֹן אֶצְלֵנוּ, שֶׁעוֹד לֹא קָמוּ

כְּמוֹתוֹ בַּשִּׁירָה הָעִבְרִית

- זֹאת אוֹמֶרֶת

מִבְּחִינָתִי

הַיּוֹם

הַכֶּתֶם נִשְׁאַר עַל הַקִּיר

בְּעִקָּר בִּגְלַל הַ"מָה"

*

רבקה ירון

*

* הטקסט המלא להלן:

הכתם נשאר על הקיר/דוד אבידן

מִישֶׁהוּ נִסָּה לְגָרֵד אֶת הַכֶּתֶם מֵעַל הַקִּיר.
אֲבָל הַכֶּתֶם הָיָה כֵּהֶה מִדַּי (אוֹ לְהֵפֶךְ - בָּהִיר מִדַּי)
אִם כָּך וְאִם כָּך - הַכֶּתֶם נִשְׁאַר עַל הַקִּיר.
אָז שָׁלַחְתִּי אֶת הַצַּבָּע, שֶׁיִּמְשַׁח אֶת הַקִּיר בְּיָרֹק.
אֲבָל הַכֶּתֶם הָיָה בָּהִיר מִדַּי.
וְשָׂכַרְתִּי אֶת הַסַּיָּד, שֶׁיְּסַיֵּד אֶת הַקִּיר לְמִשְׁעִי.
אֲבָל הַכֶּתֶם הָיָה כֵּהֶה מִדַּי.
אִם כָּך וְאִם כָּך - הַכֶּתֶם נִשְׁאַר עַל הַקִּיר.
אָז לָקַחְתִּי סַכִּין-מִטְבָּח וְנִסִּיתִי לְקַרְצֵף אֶת הַכֶּתֶם מֵעַל הַקִּיר.
וְהַסַּכִּין הָיְתָה חַדָּה עַד-כְּאֵב.
רַק אֶתְמוֹל הִשְׁחִיזוּ אוֹתָהּ.
וּבְכָל זֹאת.
וְאִגְרַפְתִּי גַּרְזֶן וְהָלַמְתִּי בַּקִּיר, אַךְ הִפְסַקְתִּי בְּעוֹד מוֹעֵד.
אֵינֶנִּיּוֹדֵעַ, מַדּוּעַ עָלָה לְפֶתַע עַל דַּעְתִּי,
שֶׁהַקִּיר עָלוּלִּפּוֹל, אֲבָל הַכֶּתֶם בְּכָלזֹאת יִשָּׁאֵר.
אִם כָּך וְאִם כָּך - הַכֶּתֶם נִשְׁאַר עַל הַקִּיר.
וּכְשֶׁהֶעֱמִידוּ אוֹתִי אֶל הַקִּיר, בִּקַּשְׁתִּי לַעֲמֹד בְּסָמוּך לוֹ.
וְחִפִּיתִי עָלָיו בְּחָזֶה רָחָב (מִי יוֹדֵעַ: אוּלַי)
וּכְשֶׁהִתִּיזוּ אֶת גַּבִּי, נִגַּר דָּם רָב, אֲבָל רַק מִצַּד הַגָּב.
יוֹרִים.
וַאֲנִי כָּל-כָּך הֶאֱמַנְתִּי, שֶׁהַדָּם יְכַסֶּה עַל הַכֶּתֶם.
מַטַּח-יְרִיּוֹת שֵׁנִי.
וַאֲנִי כָּל-כָּך הֶאֱמַנְתִּי, שֶׁהַדָּם יְכַסֶּה עַל הַכֶּתֶם.
אִם כָּך וְאִם כָּך - הַכֶּתֶם נִשְׁאַר עַל הַקִּיר.

*

---