בְּמִגְרַשׁ הַגְּרוּטָאוֹת

איזה שיר כואב, טורד ולא עוזב.שיר שכולו הגות נהדרת במהות החיים.

גם לי יש רגש לעצמים שהיו מלאי חיים בימותיהם הטובים. מכוניות,

אופניים ואפילו בגדים. ואתה , שמוליק, נתת בהם שיר מזמור של 

עצב וכאב שלא במהרה יעזבו אותי. פשוט נפלא! 

כל אחת ואחת מהן נושאת סיפור משלה עד להשבתתה.   

שבוע טוב יקר

מגרש מפורק מכונית פגועה ובטח גם חיי אדם נלקחו 

וכאן בכתוב נזכרת בתאונות שלי 

כשכדאי להקשיב למסר הפנימי

יום מופלא 

כן, תשוב

משל ונמשל ראיתי

מגרש חיינו

בתחילה מאיצים,אחר דוהרים

באמצע, מאיטים

נרגעים

ההילוך כבד יותר , כואב יותר, מקרטע

עדי מגרש בתי העלמין

אתה מאניש את המכונית, אך דרכה אתה מספר סיפורי חיים. על משפחות, על תאונות דרכים. וגם מאזכר את האדם בזקנתו. מרגש! 

והבלאי הקשה בעת זקנה. ספר לי על זה...

 לזכרו של ליאור ייני הזמר הנפלא שהלך מאיתנו

.

ברשותךָ, שמואל יקר: 

נזכרתי ב-"בתחנה לבאר שבע . . . " (מהשיר "הקטר"),

וחשבתי על ההבדל בין שרידֵינוּ-אנו לשרידֵי המכוניות, הרכבות וכד'.

ו- לא אוסיף פן אגרע. 

תודה רבה-רבה לךָ על רגישותךָ!, שמואל יקר, יקר.

שלךָ, בהערכה רבה,

רבקה

---

המכוניות הגיעו לסוף הדרך שלהן והן במגרש הגרוטאות, לכל אחת מהן יש סיפור חיים אך לאף אחת מהן אין זכויות. תודה רבה לך שמוליק היקר, שבוע טוב ומבורך.

שיר הגרוטאות   נהדר! 

לְכֹל אַחַת מֵהֶן סִפּוּר חַיִּים,

אַךְ בְּמִגְרַשׁ הַגְּרוּטָאוֹת

אֵין לְאַף אַחַת מֵהֶן זְכוּיוֹת.

יופי של האנשה. 

 האם האיורים הנפלאים  הם שלך?

ציטרויין חצי אוטומט..

משעשע...

לכול הרכבים שהעברתי למגרש הגרוטאות 

וחיוך על התיאור

סע מכאן יש לכם עוד זמן

אל תעבור על המהירות המותרת..חחח