זום-אז והיום

.

לילי יקרה,

כתבתְּ משהו יוצא-דופן בשל הכֵּנוּת והאהבה והגעגוע לאִמֵךְ, ז"ל. 

היה לי קשה לקרוא (בעיה שלי), אבל - הוֹ. 

זכיתי. 

ואַתְּ זכיתְ באִמָּא שזכתה בבַת כמוךְ. 

תודה רבה-רבה-רבה!, לילי יקרה, יקרה. 

שלךְ, תמיד, 

רבקה

---

נוטל אותי אל אמי. אותה בעיה אבל ללא סמרטפון....השנה היא 2005

מעדיף שירי אהבה, לילוצ'קה! 

לילוש יקרה לי !

זום של פעם והיום !!!

יש לך בתיבת הזיכרונות מלאי לא קטן

של רגעיי ייחד...

ירושת הלב.

לעתים יוצאים מהם

מחוזקים ומחויכים.

עוד זיכרון של אמא שהחיית לרגע.

את מיוחדת וכתיבתך אהובה עלי לילוש יקרה.

שאי ברכה ליום מואר ומתוק

ממני תמיד באהבה וגעגוע

עליזה.

איזה יופי של התחברות 

תודה חברה יקרה 

יחד עם העצבות שבדבר יש הרבה לחייך וללמוד 

יהיהי זכרה לעד ברוך

על דאבדין

דור נפילים ענק

אהבתי זום חייה

תודה

מרגש מאד לילי יקרה ,

כל זיכרון מהורינו האהובים

מעלה לחלוחית בעינינו.

והזיכרון שלך כזה הוא..

תודה לילי יקרה על השיתוף עם הזיכרון מאמך ז"ל. וכל 

שנותר שתהיה מנוחתה עדן ונשמתה תהיה  צרורה בצרור החיים.

חיבוק ממני

שמוליק

גילתה אמך היקרה יכולות בלתי רגילות. כל כך מרגש מה שסיפרת כאן. ואכן, אלה הם נפלאות המח האנושי. לעולם לא נבין לעומק כיצד הוא עובד. 

ומורה איזו אישה נדירה וחכמה מאין כמותה הייתה אמך. 

לזכרה המיוחד-אדם 

לילי יקרה, נפלא להיזכר באמא עם חיוך.

ריגשו אותי הזכרונות האלה שלך, 

את נזכרת בהם באהבה, כי מבין הדברים ניכרת אהבה גדולה בין בת ואם.

אני כל כך יודעת ומבינה את הזיכרונות שלך.

אשתף אותך במשהו מזכרונותי מאמא שלי, שבשנים האחרונות לחייה גם היא סבלה מדמנצייה.

היא שהתה בדיור מוגן, שהיה צמוד לבית ספר ובכל פעם ששמעה את הצלצול, היא הייתה קמה ומחפשת את הילקוט

כי היא צריכה ללכת לבית הספר. היו לנו שיטות להרגיע אותה. פעם זה היה צלצול ללכת הביתה, ופעם זו הייתה חופשה. 

ועכשיו כשאני כותבת ונזכרת, יש לי חיוך על שפתי ודמעה בעין, ואני מרגישה שכך היה לך כשכתבת על אמא שלך 

שאהבה גדולה הייתה ביניכן. 

חיבוק שולחת לך.

ניכר כי הייתה כה חכמה וידעה להתאים את עצמה לעיתות המודרניות. מרגש ממש! 

חזק, מרגש, קולע - את צופה בתוכנית של פרופ' יורם ארבל ועולים בקרבך זיכרונות על אמא שלך שידעה להתגבר על מגבלותיה. תודה רבה לך לילי היקרה על השיתוף שלך. יהי זכרה ברוך.