העץ והאדם

הָעֵץ וְהָאָדָם/עידית אורדן

הָעֵץ מַשְׁרִישׁ שָׁרָשָׁיו

חָפֵץ לְהֵאָחֵז בְּאַדְמָתוֹ.

כָּךְ יַעֲשֶׂה הָאָדָם

אֲשֶׁר מְבַקֵּשׁ לְהֵאָחֵז בְּאַדְמַת מוֹלַדְתּוֹ.

מִן הָעֵץ מִשְׂתָּרְגִים הָעֲנָפִים,

יַצְמִיחוּ עָלִים, פְּרָחִים וּפֵרוֹת.

וְהָאָדָם , יְלָדָיו מִתוֹכוֹ נוֹלָדִים

יִגְדְּלוּ, יִפְרְחוּ וְיַרְבּוּ פֹארוֹת .

דּוֹמִים הֵם הָעֵץ וְהָאָדָם

שְׁנֵיהֶם שׁוֹאֲפִים לִצְמֹחַ מַעְלָה, בְּדַרְכָּם.

לִשְׁנֵיהֶם דְּרוּשָׁה אַהֲבָה

כְּדֵי לֵהָנוֹת מִצְּמִיחָתָם וּמִפְּרִיחָתָם הַנִּפְלָאָה.

הָעֵץ וְהָאָדָם זֶה לְזֶה זְקוּקִים

הָעֵצִים פְּרִי, חֹמֶר וַצֵל מַעֲנִיקִים.

יִדְאַג הָאָדָם לְלִיווּי וְלִשְׁמִירָה

שֶׁלִּכְרִיתָה וְלִגְדִיעָה לַשָּׁוְא לֹא תִּנָּתֵן הַתָּרָה.

מֵאָז הַתּוֹרָה קִשְׁרֵי הָאָדָם וְהָעֵץ הֲדוּקִים,

סִפּוּרִים רַבִּים  בָּעֵצִים עוֹסְקִים.

כְּבָר מִימֵי בְּרֵאשִׁית, הָעֵץ מֻזְכָּר,

עֵץ הַדַּעַת מִגַּן הָעֶדֶן- לְכֻלָם מֻכָּר.